יום רביעי, 31 באוגוסט 2011

ניטראליות ברשת


כשמדברים על חינוך, מדברים לעיתים רבות על הצורך במתן שוויון הזדמנויות לכלל הלומדים. כוחות ההוראה נדרשים, ובצדק, לשמור על ניטראליות בהקשר לתלמידיהם.

ומה עם רשת האינטרנט, האם גם היא מאפשרת לנו שוויון הזדמנויות של הידע?

מכתבה שפורסמה ב- "The Marker" ואשר עוסקת בניטראליות ברשת, עולה כי ספקיות האינטרנט משפיעות על המידע המגיע אל קהל המשתמשים. ביכולתן לחסום ולצמצם את רוחב הפס עבור שירות מסוים ולהרחיבו עבור אחר.

המשמעות של ניטראליות ברשת היא שכל האתרים נולדו שווים- אין אתרים שווים יותר או שווים פחות (זיו, 2011).

חשוב מאוד לשמור על היבט זה שכן, חסימה של ידע כזה או אחר משבשת את תהליך גיבוש הידע בקרב הקוראים ומונעת תהליכים של חשיבה יצירתית וביקורתית, אליה אנו שואפים כל כך במאה ה-21 .

כמו כן, כפי שמצוין בכתבה, הניטראליות של הרשת היא זו אשר אפשרה את התפתחות האינטרנט, הכלים בו ואת החדשנות הכל כך מהותית בהתפתחות הטכנולוגיה.

החוק בישראל בעניין זה הוא חד משמעי- הניטראליות ברשת היא חובה, אולם לצערנו אף גורם במדינת ישראל אינו אוכף את החוק ומבטיח את הניטראליות ברשת(שם).

לדעתי, למשרד החינוך יש אינטרס לשמור על הניטראליות ברשת ולמנוע מספקיות האינטרנט לסנן את המידע המגיע אל שולחננו, שכן, סינון שכזה מעקב את תהליך הלמידה והחשיבה של הלומד. כפי שאנו מחנכים את תלמידנו לכך שכל בני האדם נולדו שוווים וכי ערכים אלו מהווים בסיס בעולם, עלינו לחנך לעולם בעל ידע חופשי. ידע, אשר על הלומדים מוטלת המשימה לבחון, לבדוק, לפקפק ולבקר אותו ולא לקבלו כאורים ותומים. בחינת הידע באופן חופשי תתאשר אודות לשמירה על הניטראליות ברשת.

פתרון נוסף לסוגיה, טמון בחופש הבחירה שניתן לקהל המשתמשים. ביכולתנו לבדוק את ספקית האינטרנט טרם כניסתנו לחוזה ולוודא כי היא מאפשרת את זרימת הידע באופן חופשי (זיו, 2011). במידה ורבים מקהל המשתמשים יעשה כן, לא יהיה עוד צורך באכיפת החוק. ספקיות האינטרנט פשוט יעשו זאת בהתאם לדעת הקהל.

שמירה על ניטראליות הרשת זה אינטרס של כולנו!

גם הפעם, בידינו הכוח להוביל לשינוי!



קישור לכתבה: 

זיו, א' (2011). ניטראליות- תנאי לקידמה. אוחזר ב- 29 לאוגוסט מתוך
http://www.themarker.com/opinion/1.676509

יום ראשון, 28 באוגוסט 2011

רפלקציה


המילה הזו "רפלקציה" ליוותה את מהלך חיי בכל לימודי התואר הראשון שלי בהוראה. שם נדרשתי לערוך רפלקציה לאחר כל שיעור. אני זוכרת שרישומה ערך זמן רב והביא לתובנות חשובות ומשמעותיות. אולם, יחד עם זאת היה זה תהליך ארוך, קשה ומייגע.

בקורס "הערכת טכנולוגיות ידע" אותו מעבירה ד"ר ליאת אייל, נדרשים אנו להציע מערך של מחקר פעולה. חלק משמעותי ומהותי בסוג מחקר זה כולל התבוננות פנימית מעמיקה ובמילים אחרות- רפלקציה. 

אין ספק כי דרישה זו מחזירה אותי לימים עברו. היום, לאחר כ-4 שנים מסיום התואר הראשון ובעיצומם של לימודי התואר השני אני מבינה כי לתהליך הזה משמעות עמוקה לשם העצמתי האישית כאשת מקצוע.

שלסקי (2006), מדגישה את חשיבותו של מחקר הפעולה והרפלקציה בכללותה בשדה החינוכי לשם ערעור והרהור שמטרתו להביא לשינוי.

הרצון בשינוי הוא זה שהביא אותי אל לימודי התואר השני שלי- בתקשוב ולמידה. אני בהחלט מתחברת לצורך לערוך שינוי ומאמינה כי על השינוי להתחיל מלמטה- מאנשי המעשה.

שלושה הגיונות שכיחים המנחים בני אדם במעשיהם לקראת יצירת השינוי (שלסקי, 2006):

1. ההיגיון האינסטרומנטאלי- זוהי אסטרטגיה לייעול דרכי עבודה ושיפורן. הרפלקציה מכוונת על ידי תכליתיות ומשמשת לשם נרמול המערכת. דיינו, אינה מביאה לשינוי המהותי והנדרש.

2. ההיגיון הפרקטי- מטפל במטרות ואמצעים הנראים כבעייתיים. זוהי גישת מחקר קונסטרוקטיביסטית שמטרתה להוביל את אנשי החינוך לשינוי באמצעות הרפלקציה.

3. ההיגיון הביקורתי- אמנציפטורי- זהו היגיון המבקש לבחון ולבדוק באופן ביקורתי סדרים, דרכי פעולה, דרכי הבניית ידע, אמונות והתייחסויות אל העצמי ואל הזולת בתוך ההקשר הנתון.

ברצוני לדון בהגיון האחרון. כאשר קיבלנו את ההנחיות לכתיבת בלוג זה התבקשנו לפתח ולהדגים את הראיה ביקורתית אשר תואמת הגיון זה. הצורך בבחינת הרעיונות המובאים בפנינו עומד בבסיס תהליך הלמידה וההתהוות בתואר השני.  לצערי, גם היום לאחר כמעט סמסטר שלם בו אני כותבת מידי שבוע אני עדיין מתקשה לעיתים בישום עיקרון זה.

דנתי כאן כבר בעבר בנטייתה של מערכת החינוך ליצור תבנית אחידה של בוגר. תלמיד שכזה נעדר חשיבה ביקורתית הכוללת בתוכה גם חשיבה יצירתית. כיציר הבריאה של מערכת חינוכית זו, עלי להתאמץ על מנת לראות את  הפגמים הקיימים ולהתבונן באופן ביקורתי על הדברים. אולם, לצערי, עלי להתאמץ מאוד על מנת לראות, אין זו מיומנות אשר טבועה בי.

זאת ועוד, הסביבה מחזקת אף היא את הצורך להימנע מבחינת הדברים באופן ביקורתי. רוב האנשים סביבנו עיוורים לעוולות היקום. גם כאשר הם כבר מבחינים בכך, הם בוחרים במודע או שלא במודע להתעלם מכך, בטוענה של "מה זה יעזור?". אלו אשר בוחרים לבקר ולבחון דרכי פעולה משלמים לעיתים קרובות מאוד מחיר אישי יקר.

אם כך, מהי דרך המלך?

לדעתי, התעלמות מקשיים/ עוולות תשאיר אותנו כחברה אשר קופאת על שמריה. לצערי, אין זו חברה אשר ראוי לשמר את עקרונותיה ולכן אין ברירה אלא לפעול לשינוייה. אם כך, האפשרות הנותרת על אף הקושי הטמון בה היא האפשרות של חתירה לקראת שינוי באמצעות עריכת רפלקציה והתבוננות מעמיקה וביקורתית, אשר יש ביכולתה להסתכל נכוחה על העולם בו אנו חיים, לבחון אותו ולבחור לשמר את שראוי לשימור ולשנות את שנדרש.

על מנת שתלמידינו יהוו דור המשך לשינוי עלינו, כאנשי הוראה וכאנשי המעשה של מחקר הפעולה, לפתח אצלם את החשיבה הביקורתית באמצעות זימון משימות חקר המתאפשרות אודות לתקשובה של מערכת החינוך. כפי שתיארתי בעבר, כרוך הדבר בשינוי אופן ההוראה הנהוג במרבית הכיתות מפרונטאלי ללמידה עצמאית/ שיתופית, הנעשית בהתאם ליכולתו של הלומד ועל פי הקצב האישי שלו. יש ביכולתה של למידה מסוג זה לפתח את יכולת ההתבוננות המפוקחת על העולם בו אנו חיים ואת המודעות העצמית, המעידה על רפלקציה מעמיקה. בדרך שכזו יוכלו התלמידים ליישם את ההיגיון הביקורתי, שמטרתו בשינוי סדרים ודרכי פעולה. זהו  השלב הראשון אשר יש ביכולתו להניע את עולמנו אל עבר השינוי לו הוא זקוק כל כך.


ביבליוגרפיה:
שלסקי, ש' (2006). מחקר פעולה כמחקר רפלקסיבי. בתוך:  ד', לוי (עורכת). מחקר פעולה: הלכה ומעשה – זיקות פילוסופיות ומתודולוגיות בין מחקר פעולה לבין פרדיגמת המחקר האיכותי. תל אביב (עמ' 33-55): מכון מופ"ת.

יום ראשון, 21 באוגוסט 2011

מערכת החינוך בישראל- תמונת מצב

לפניכם כתבתו של מיקי רוזנטל על מערכת החינוך בישראל. 




כתבה זו בוחנת את מערכת החינוך בישראל, תוך עריכת השוואה בין בית ספר פרטי לבית ספר ציבורי ומנסה להבין מהם הדברים הזקוקים לשינוי.


הצפייה בכתבה מעלה שאלות, תהיות ומחשבות רבות בהקשר לאופן בו מתנהלת מערכת החינוך כיום. שני בתי הספר המוצגים מצליחים לעורר עשייה חינוכית חיובית המקדמת את הלמידה ואופניה ובעיקר מצליחה לגעת בתלמידים. האחד, עושה זאת כנגד כל הסיכויים. לאחר, ישנם כל האמצעים.

אם כך, מהו המפתח להצלחה?

הכתבה מדגישה מספר אלמנטים מהותיים אשר עשויים לקדם את אופן ההוראה והלמידה, אשר יישומם יסייע לצמצום הפערים הקיימים בין בתי הספר הציבוריים לבתי הספר הפרטיים.

ראשית, יש להעלות את מעמדו של המורה.היבט זה ייושם בשתי דרכים. האחת העלאת השכר והשנייה יצירת מערך מיון של כוח ההוראה עוד בשלבי הכשרת המורים. לשני היבטים אלו אני מוסיפה היבט נוסף ומשמעותי של האופן בו יוכשר המורה כמורה מקצועי, בעל ערכים ועמדות פדגוגיות והוראתיות ראויות, ערכיות ומעודכנות למאה ה- 21. לעניות דעתי, חלק ממכלול הידע שעל המורה לרכוש הוא ידע משמעותי בתחום התקשוב, כדוגמת מיומנויות תקשוב, הבנת המרחב הגלובלי והיכולת לקדם את תהליך ההוראה באמצעותו. תוכנית התקשוב הנוכחית של מדינת ישראל מבינה את הצורך להתחיל את המהפכה בחינוך מהמורה. הפעם, ישנה התאמה בין התפיסה המוצגת בכתבה לבין תפיסתו של משרד החינוך ועל כן, אולי ישנו סיכוי טוב שהפעם יתחולל שינוי אמיתי.

אך האם שינוי מעמדו של המורה יצליח לבדו להביא לשינוי? ייתכן ויש צורך בתוספת תקציב.

יש שיאמרו כי יש קושי להוסיף לתקציב החינוך ולכן נמנע שינוי פניו, האומנם?

רוזנטל חושף בכתבתו את הבעיה של מערכת החינוך בחלוקת המשאבים. הוא משווה בנינו לבין בריטניה בה לומדים פי 10 יותר תלמידים מאשר במדינת ישראל. שם, ישנם 15 מוסדות מנהלתיים החולשים על כל מערכת החינוך. כאן, ישנם 260 כאלה!

אין ספק שמערכת החינוך של בריטניה בהחלט ראויה להערכה ואם הם יכולים ליצור מערכת ניהולית יעילה, מצליחה וקטנת היקף, אז בודאי שגם אנו יכולים.

את התקציב העודף שיוותר מצמצום זה ניתן להשקיע בדברים המהותיים, כגון: תהליך הכשרתו של המורה ויצירת תנאי עבודה הוגנים אשר יסייעו למורים בפיתוח שיעורים חווייתיים, המשלבים גירויים ולמידה בהתנסות.

כמו כן, יוכלו לשמש התקציבים לפיתוח שיטות הוראה אשר יחליפו את שיטת ההוראה הפרונטאלית הנהוגה מזה 200 שנה. כך, יושקעו  המשאבים הנותרים ביצירת עמדות מחשבים בכל הכיתות, הרחבת רשת האינטרנט, מתן מחשב נייד לכל תלמיד.

נכון, זה נעשה גם כיום. אבל בקנה מידה קטן ובאופן הדרגתי ואיטי כל כך, עד שנדמה שכשנסיים להצטייד נאלץ להתחיל את כל התהליך מחדש.  מדוע שלא נפעל בתחום זה כמו רוסיה, אשר ציידה את מערכת החינוך שלה בקצב מסחרר של 300 מחשבים ליום? אם ננתב חלק מתקציב החינוך למטרה זו נראה שהדבר לא בשמים, אלא ניתן להגשמה- כאן ועכשיו!!!

התלמידים מביה"ס "אורט סינגלובסקי" מביעים בכתבה אי שביעות רצון ממערכת החינוך שלהם. הם מבקשים יחס אישי, יצירת עניין בשיעור, הנגשה ולמידה משמעותית. בתי הספר הפרטיים כבר מיישמים זאת הלכה למעשה. בתי הספר הציבוריים יכולים ליישם זאת אף הם בעזרת שינוי אופן ההוראה לשם התאמת מערכת החינוך לעולם בו חיים תלמידנו. לשם כך, יש לשלב את התקשוב באופן אינטגראלי בהוראה, לא בעוד שנה- שנתיים או בפעימה ראשונה, שנייה או שלישית אלא כבר היום! 

הסרטון:
ישראל 2011: כך נראים ההבדלים בין החינוך הפרטי לחינוך הציבורי. מתוך:


יום ראשון, 14 באוגוסט 2011

רסיסים של הבנה

המרחב הדיגיטאלי והגלישה באינטרנט נראים לרובנו כטרוויאלים.
מידי בוקר, כאשר אני קמה אני ניגשת אל המחשב כשבידי כוס הקפה ומתעדכנת במיילים, נכנסת ל-fecebook ולעוד מספר אתרים. בקיצור – עושה סידורים! אני בטוחה שמרביתכם עושים כמוני.

אז זהו, שישנם אנשים שלא יכולים לעשות זאת. פשוט לא ניתנת להם האפשרות!

פעמים רבות כבר כתבתי כאן על הערך המוסף של המרחב המתוקשב. אחד העקרונות המרכזיים הוא היכולת להתאים עצמו לשונות הקיימת.

אך האם היכולת הזו באה לידי ביטוי גם בקרב אנשים עם מוגבלויות?

לצערנו, על אף תקנים בינלאומיים לכתיבת אתרים, נותרים אתרים רבים ללא הנגשה ובכך נמנעת מאנשים עם מוגבלויות האפשרות ליהנות מהטכנולוגיה.

מעציב שהעולם אינו מאפשר הזדמנות שווה לכל. הכי מזעזע בעיני הוא שיש אפשרות לעשות כן ויש אשר אינם רוצים להתאמץ. בתקופה בה הסיסמה אודות הצורך ב"צדק חברתי" נמצאת בכותרות, חבל שאין יותר אנשים אשר מבינים את הצורך בצדק חברתי לאלו אשר לא יצאו אל הרחובות לזעוק את כאבם.

על אף החושך השורר ברוב אתרי האינטרנט, רסיסי האור חודרים גם חודרים.

פיתוח טכנולוגי המתבסס על RSS מאפשר לספק עדכוני תוכן ומידע בנוחות ובמהירות וכך מתגבר על העדר ההנגשה ומאפשר לאנשים אלו לקרוא את המידע המתעדכן ומתפרסם ברשת (אלמוג, 2011).

פיתוח נוסף בתחום ההנגשה הוא אתר "רסיסים" של מט"ח הכולל בחובו מספר רחב של אתרים בלווי RSS, מאפשר למשתמש להוסיף אתרים על פי ראות עיניו, לתייג ולערוך שינויים והתאמות באופן הצגת האתר-שינוי צבעים וגדלים על פי הצורך (שם).

אין ספק כי זוהי יוזמה ברוכה. מצער שאנו זקוקים ליוזמות מסוג זה. חבל שזה לא פשוט מובן מאליו למפתחי האתרים.
בחרתי להתמקד בנושא זה מתוך תקווה לשינוי. בכותרת הבלוג שלי ציטטתי את גנדי באומרו כי "עלינו להיות השינוי שאנו רוצים לראות בעולם". הפעם אני רוצה ליישם זאת. הפוסט הזה נועד לשם הנחלת השינוי מתוך תפילה שלא יהיה עוד צורך ביוזמות, אלא שההתחשבות באדם בעל צרכים מיוחדים תהפוך לדבר שבשגרה, על אחת כמה וכמה במרחב הטכנולוגי המושתת על עקרונות השוויון ומאפשר בקלות את ההתאמה לשונות הקיימת.


המידע בפוסט זה מבוסס על:
אלמוג, א' (24.7.11). רסיסים : מנגישים את תכני האינטרנט לאנשים עם מוגבלויות [הודעה בבלוג] אוחזר ב-12 לאוגוסט 2011 מתוך http://cettalknewsletter.cettalk.co.il/archives/439

יום ראשון, 7 באוגוסט 2011

גלובליזציה הלכה למעשה

גלובליזציה מוגדרת כהתרחבותם ושילובם של הקשרים התרבותיים, כלכליים ופוליטיים בין מדינות, חברות ויחידים מכל העולם. מוצרים, בני אדם, כסף וטכנולוגיה חוצים גבולות לאומיים בקצב מהיר (קוד פתוח, 2011).

הגלובליזציה תופסת תאוצה דווקא בשנים האחרונות כתוצאה מהתרחבות הטכנולוגיה, האינטרנט והרשתות החברתיות.
עיקרון הגלובליזציה ישים גם בחינוך. אחד העקרונות המרכזיים בלמידה מתוקשבת עוסק בצורך ביצירת סביבת למידה פעילה המתחברת לעולמו של הלומד.

בפרויקט למידה שיתופי ומתוקשב בין תלמידי כיתות ה' בתל אביב לבין תלמידים בני אותו גיל בניו יורק מיישמים את עקרון זה של התקשוב. הסרטון הבא מציג את הפרויקט.


PS 327 Technology Showcase - Brooklyn, NY June 16, 2011 from Time To Know on Vimeo.


הצלחת הפרויקט מושתת על העמקה וביסוס של יחסים חברתיים בין תלמידים בני אותו גיל המונעים מתוך סקרנות ועניין משותף. זוהי דרך בלתי אמצעית לפיתוח הכרות עמוקה של תרבות אחרת, בעלת מאפיינים שונים אשר מרוחקת מאות אלפי קילומטרים (פורטל מס"ע, 2011).

פרויקט זה מהווה דוגמה נוספת ליכולתה של המדיה הדיגיטאלית להביא לשינוי מהותי של אופן הלמידה והחשיבה. צמצום המרחק הגיאוגרפי והטכנולוגיה מסייעים ללומדים בפיתוח יכולות רבות ומבורכות של תקשורת בכתב ובע"פ תוך פיתוח השפה האנגלית המשמשת כשפה המרכזית לתקשורת. הערך המוסף של התהליך מתבטא בפיתוח מיומנויות מידעניות של איסוף מידע והבנייתו.

גם הפעם מאפשרת הטכנולוגיה וכלי השיתוף הגלומים בה למידה מעניינת ואינטראקטיבית היוצאת מעולמו של הלומד ומסייעת לו בפיתוח יכולות תקשורת המהוות בסיס בעולם גלובלי.

בשבוע האחרון פרסם פורטל מס"ע את רשימת הבלוגים החינוכיים הנבחרים לשנת 2011. הבלוג שזכה במקום הראשון בישראל הוא בלוג של מורה לאנגלית היוצרת שיתופי פעולה עם תלמידים בבתי ספר בחו"ל. כן כן, בדיוק כמו אלה שבסרטון.

המורה הזו זכתה ולא בכדי. אין ספק שבכתיבה שיתופית בבלוג מתגלה הערך המוסף של הטכנולוגיה במלוא הדרו – שיפור תהליכי למידה קוגניטיביים ופיתוח מיומנויות מסדר חשיבה גבוה תוך שימוש בכלים טכנולוגיים.

כולי תקווה כי מורים נוספים יזהו את הזדמנות הגלובלית הגלומה במרחב הדיגיטאלי, ירימו את הכפפה ויזמו שיתופי פעולה נוספים התורמים ללומד ברמה האישית ולתדמית המדינה ברמה הלאומית.



מקורות:
פורטל מס"ע, 2011. כיתה משותפת תל אביב- ניו יורק. אוחזר ב-6 באוגוסט 2011 מתוך
http://portal.macam.ac.il/ArticlePage.aspx?id=4122

קוד פתוח (2011). גלובליזציה. אוחזר ב-6 באוגוסט, 2011 מתוך
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%9C%D7%95%D7%91%D7%9C%D7%99%D7%96%D7%A6%D7%99%D7%94