יום ראשון, 22 במאי 2011

כמה מילים על חשיבה...

מזה מספר שנים מנסה מערכת החינוך לשלב בחובה למידה מתוקשבת ומתהדרת בפרויקטים של שילוב מחשבים בלמידה ומחשב לכל ילד.

אולם, במספר רב של מטלות לימודיות מתוקשבות ניתן לראות כי מרבית הפעילויות מעבירות את המרחב הכיתתי ודפי העבודה אל המרחב האינטרנטי המתוקשב תוך שימוש במאגרי המידע הממוחשבים.

עמי סלנט ( 2011) גורס כי תהליך החשיבה כולל שני אופני חשיבה- חשיבה מסתעפת וחשיבה מתכנסת. חשיבה מסתעפת מאפשרת למחשבה להסתעף ולחרוג מגבולותיה הצרים של הבעיה. לעומת זאת, חשיבה מתכנסת הינה חשיבה הדורשת החלטות של כן ולא ומצמצמת מחשבות אל הנקודה בה יכולה לשלוט הלוגיקה.

רוב רובם של המורים לוקים בחשיבה המתכנסת וכך גם נראות מטלותיהן המתוקשבות ואיך לא? הם הרי יציר הבריאה של מערכת שחינכה לחשיבה במושגים של שחור ולבן (כן/לא או במילים אחרות -חשיבה מתכנסת). פתאום נוצר הצורך ההכרחי לשנות את אופן החשיבה ולהתחיל לחשוב באופן שונה אשר מחובר למאפייני המאה ה- 21.

על מנת לרכוש את החשיבה המסתעפת ולנסח מטלות בשמה, על המורים ללמוד ולהשקיע הרבה יותר חשיבה ומאמץ.

לא פשוט- בהחלט! מאתגר- ללא ספק! אפשרי- בטוח!

אולם בטרם נשיים את אופן החשיבה של הלומדים בשם "חשיבה מסתעפת", יש לשנות תחילה את אופן הלמידה מלמידה נייחת ומקובעת ללמידה פעילה שתסייע להבניית הידע בכל תהליך של למידה וכל שכן במרחב הדיגיטאלי המאפשר גמישות, קישוריות וטומן בתוכו מאגרי ידע בלתי נדלים.

כמו כן, יש להתמיר את תהליך הלמידה של הלומדים ולחנך לארסנל שלם של הכשרי חשיבה המתבססים על יצירתיות, העמקה, הרהור וערעור על העובדות והנושאים הנלמדים.

יישום של אופני חשיבה אחרים מאופן החשיבה המסורתי והמקובע בתהליך הלמידה יוביל את התהליך כולו אל מחוזות חדשים. מחוזות אשר יובילו בסופו של יום אל החשיבה המסתעפת החיונית כל כך ללמידה המתוקשבת.



סלנט, ע' (2007). לאופייה של המטלה המקוונת כיום: מה בין איה למאיה? אוחזר ב- 20 למאי 2011 מתוך:

יום ראשון, 15 במאי 2011

האם 1000 משתמשים שווים מומחה אחד? ובמילים אחרות...חוכמת הרבים


חוכמת הרבים מתבססת על החוכמה המצטברת של ההמון. לוי, מ' (2007) גורס כי לקהל המשתמשים יש אינטליגנציה. ככל שהקהל גדל, כך הולכת וגדלה האינטליגנציה המשותפת שלו. אינטליגנציה זו אף עולה על זו של המומחה היחיד.
על מנת לדון בנושא זה של חוכמת הרבים, נצפה תחילה בסרטון הבא (his2pi, 2011):



בסרטון זה צפו כ- 250,000 צופים נכון ליום בו נרשם הבלוג. זהו מספר בלתי מבוטל של צפיות בסרטון בן 47 שניות, בו אם נודה על האמת לא מוצג כלום!
זהו סרטון חסר פואנטה, אשר כל 250,000 צופיו בחרו לצפות בו כיוון ששמו מקביל לכינוי שניתן לכוכבת ריאליטי.
האם סרטון זה מציג את חוכמתם של הרבים? ודאי שלא!
אם כך, חוכמתם של הרבים אינה תמיד מהווה חוכמה או כמו שאומר הפתגם העתיק: "אם כולם יקפצו מהגג, גם אתה תקפוץ?"
אז זהו, שאני לא קופצת כל כך מהר.
אני חושבת שגם במקרה הזה כמו במקרים רבים, בעיקר בעולם המתוקשב, גם כאן על המשתמש המעוניין לפתור את קשייו לפתח שיקול דעת עצמאי, לבחון נכוחה את הנתונים המוצגים לו, להתייחס גם אל דעת המומחים וגם אל דעת הרבים לתכלל את כלל הנתונים ולהגיע לכדי תשובה.
אוריינות התקשורת הדיגיטאלית מוגדרת על פי יכולתו של המשתמש לנתח, להעריך וליצור מסרים במדיום הדיגיטאלי. לשם כך, יש להקנות מיומנויות שיפוטיות ויכולת ניצול נבון של הכלים הטכנולוגיים (שביב, 2006).
היכולת לבחון פתרונות מוצעים היא חלק מכלל המיומנויות של האוריינות הדיגיטאלית. חוכמת הרבים הינה בסיס טוב לשם בחינת פתרונות, אולם אין להתייחס אליה כאורים ותומים, יש בחון אותה ביחס לדעת המומחים, להפעיל מיומנויות שיפוטיות ושיקול דעת ורק אז לגבש פיתרון.
אז האם 1000 משתמשים או רק 250,000 שווים מומחה אחד? אז זהו, שלא תמיד!
על כל משתמש בעל אוריינות דיגיטלית לבחון תשובה זו בכל התמודדות במרחב המתוקשב.



ביביליוגרפיה:

לוי, מ' ( 2007). The wisdom of the crowds. אוחזר ב- 13 במאי 2011
http://www.kmrom.com/Site/Articles/ViewArticle.aspx?ArticleID=1177&P=59

שביב, ג' (2006). מבורות מחשב לאוריינות מתוקשבת מאפייני תהליכי האוריינות המתוקשבת של מנהלי בתי ספר יסודיים. תקציר. חיבור לשם קבלת תואר דוקטור בפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים. אוחזר ב 11 ספטמבר,,2010
http://portal.macam.ac.il/DbImage.aspx?image=file&id=1390

  his2pi ל(2011). ביגלה. אוחזר ב- 16 במאי 2011. מתוך: http://www.youtube.com/watch?v=jlMugATOQng

יום ראשון, 8 במאי 2011

"כל חיינו כספר פתוח" או במילים אחרות- "הפייסבוק"

בשנים האחרונות אנו עדים לכך שהרשתות החברתיות הולכות וצוברות תאוצה הן בקרב בני נוער והן בקרב מבוגרים.
הסרטון הבא מדגים ב- 2 דקות ו- 51 שניות כיצד מתנהלים כל חיינו בפייסבוק (אלמוג, 2010).



הסרט מטיב לתאר את האופן שבו בני הנוער, שהם יציר התקופה הנוכחית,
תופסים את עולמם. בני הנוער כיום נמדדים על פי האופן שבו הם מציגים עצמם ברשת
החברתית, הם נמדדים בעיקר על פי כמות החברים, כמות העדכונים, התמונות שמעלים וכמות ה- LIKE שמקבלים. אז כן! כיום הרשת החברתית מהווה חלק מרכזי בחייהם והיא היא זירת האירועים המרכזית.

יפה מגנס, ראש אולפנית תל אביב טוענת כי " הנוער משלה את עצמו שהוא מחובר לעצמו, אך הוא מחובר למכשירים. בתקופה הפוסט מודרניסטית הילד מחובר למחשב, מחובר לפלאפון ויש להחזיר את האדם אל עצמו". ( מתוך: פני הדור כפני פייס הבוק - News.aspx/211210" )

אמירתה של מגנס מהווה ביקורת קשה מאוד לעולם בו אנו חיים, זוהי אמירה מכלילה ולא פשוטה כלל, אך האם היא מטיבה לתאר את בני הנוער בימינו?
לדעתי, יש אמת בדבריה של מגנס, אינני יודעת אם הנוער משלה עצמו שהוא מחובר לעצמו. הנוער שאני פוגשת אינו טוען כדבר הזה, אולם הוא בהחלט מחובר אל הטכנולוגיה ולסממניה העיקרים- המחשב והפלאפון. וכן, נראה שלשם מתנקזים כל חייו. הפלאפון היקר עם מסך המגע וריבוי החברים בפייסבוק אשר עושים לו LIKE הם המדד שלו להצלחה בחיים.

אם כך, על מי מוטלת האחריות לכך שבני הנוער שלנו נראים באופן זה?
לדעתי האחריות לכך מוטלת עלינו, על כולנו! לנו, למבוגרים יש תפקיד בחייהם של הילדים ובני הנוער. אנחנו צריכים לסייע להם להבין את העולם בו אנו חיים, לעורר אותם לחשיבה אודות המציאות הקיימת והמציאות בפייסבוק ולתווך להם את יתרונותיה וחסרונותיה של הרשת החברתית. הכי פשוט זה להאשים את הילדים בכך שהם שטחיים ושיש להחזירם אל עצמם, אולם מה אנו, כחברה, כאנשים מבוגרים, עושים על מנת לשנות מצב זה? אז זהו שנכון להיום, לא הרבה. וכן, גם במקרה הזה המפתח להצלחה טמון במערכת החינוך.

כמורה אני מבינה שהתפקיד שלי בעולמם של תלמידי הוא משמעותי וחשוב. כשהתחברתי לרשת החברתית עשיתי בחירה שלא לאשר את תלמידי כחברי, מתוך רצון להפריד ולהציב את הגבול. אולם, אני עדה לאופן התנהלותן של חברותי המורות ברשת החברתית ולעיתים אני נדהמת. הן אשר בחרו להתחבר אל תלמידיהם גם ברשת החברתית בוחרות להשתמש בבמה זו גם על מנת להעביר הודעות החשובות ללמידה, אולם... בנוסף הן בוחרות לחשוף את כל עולמן הפרטי מבלי להבין או לזכור שגם תלמידיהם חשופים לתכנים אלו. אם למורים, שתפקידם להוות דוגמה אישית ולסייע בראיית העולם נכוחה מטשטשים את הגבולות- אז מה אנו מצפים מילדינו?

אם כך, נראה שאין להשאיר מלאכה זו של תיווך המציאות ברשתות החברתיות לשיקול דעתם של המורים.

רותם א' ואבני ע' (2010) טוענים כי יש להסדיר מדיניות של התנהלות בית ספרית ברשת החברתית. אני בהחלט מסכימה עם עמדתם. במאמרם " נוהל שימוש במדיה חברתית מקוונת בבית הספר" הם מפרטים מהם הצעדים שעל בית הספר והמורים המיצגים אותו לבצע על מנת למצות את ההיבטים החיוביים ולמנוע נזקים אפשריים שעלולים לשבש ולפגום בעבודת בית הספר ובאנשים הקשורים בו.

אני חושבת שעל מנת לבצע שינוי בתפיסת עולמם של ילדינו, יש להתחיל זאת ממדיניות חינוכית אחידה וכלל מערכתית כלפי הרשתות החברתיות. שינוי שכזה יתווך לתלמידים את הגבולות הקיימים במציאות ואשר היטשטשו ברשתות החברתיות. לאחר שיתרחש שינוי מסוג זה, יש לעבור להסברה לתלמידים ולהוריהם. פעילות של הסבר ויישום של "כללי התנהגות ברשת החברתית" וסדנאות לחיבור אל העצמי יובילו את התלמידים לעבר העולם אותו אנו מייחלים להם.

הפיתרון הוא בעשייה לקראת המטרה ולא בדיבורים וביקורת על המקום אליו הגענו.

ביביליוגרפיה:

אבני ע' ורותם א' (2010). נוהל שימוש במדיה חברתית מקוונת בבית הספר. אוחזר ב- 6 במאי 2011 מתוך: http://ianethics.com/?page_id=2606

אלמוג, מ' (2010). "החיים הם פייסבוק". אוחזר ב-16 במאי 2011 מתוך:
http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=3754663



יום שני, 2 במאי 2011

"הולכים אל הלא נודע...." דני סנדרסון

מאז ומעולם החשבתי את עצמי כאדם טכנולוגי, המצליח לשחות ולהתקדם בים הידע והמידע.
התחביב הזה- שיכולתי לעיתים להתמיד עימו ולוותר לעצמי כאוות נפשי, הופך פתאום עם הלימודים לתואר שני בתקשוב ולמידה, להכרח וצורך מקצועי.
הצורך לעמוד ביעדים להבין אתרים וכלים אינטרנטיים, לאתר כלים רלוונטיים לצרכים וללמוד כיצד להשתמש בכלים אלו... פתאום כל השימוש בטכנולוגיה הופך לאתגר עבורי.
מה שבא בעבר בקלות, הופך לפרקים להיות קשה, מעייף, מתיש ואולי אפילו קצת מתסכל.
אני מרגישה שלעיתים אני תוהה בערפל, לפעמים אני לא מצליחה להסתדר בכוחות עצמי ומבקשת תמיכה וסיוע. זה מוזר, אבל דווקא כל האתגרים הם אלו שמחשלים...
אני חשה שאני הולכת אל מחוזות חדשים, פותחת צוהר חדש מידי יום אל עולם מוכר ועם זאת כל כך לא מוכר. אני יודעת שאולי כרגע אני הולכת אל מקום שאינו ידוע בוודאות- ופה טמון היופי, החידוש, העניין, הרצון לנסות להבין ולהתמיד בדרך להצלחה.
מקווה שעולם התקשוב יישאר תמיד כחידה מאתגרת עבורי, שאמשיך לראות את היופי שבכך ושהסקרנות תמשיך לשכון בתוכי. שההליכה אל הלא נודע תביא דווקא אל מקומות מעניינים, מקריים אך חשובים ופותחים עולמות נפלאים וחדשים ובאופן ישיר גם תעמיק את הלמידה וההבנה.
מורן.