ביקרתי היום בכנס מופ"ת 2012 בסימן "במרחק נגיעה".
אחת ההרצאות שעינינו אותי עוד כאשר ראיתי את התוכנית לקראת יום זה היתה ההרצאה של מר דדי צוקר והרב אליעזר קורצוויל בנושא "לימוד באמצעות טאבלט- מסקנות ראשונות בישראל".
התעניינתי במיוחד בהרצאה זו כיוון שאני מאמינה שלא רחוק היום בו יחליפו הטאבלטים את המחשבים הניידים בשילוב הוראה מתוקשבת בכיתות הלימוד או כפי שהיטיב לבטא זאת מר צוקר "מי שמשקיע במכשירים אחרים זולת הטבלטים משקיע בדינוזאורים".
במהלך ההרצאה פורטו יתרונותיו של הטאבלט: מחירו הזול, זמינות המידע, מהירות ההפעלה, היותו מאפשר ריכוז, סדר וארגון.
כאשר דיבר דדי צוקר על יתרונות הטאבלט הוא הוסיף ואמר כי קיים קושי לחבר את כל בית הספר לאינטרנט בו זמנית, כך שכולם יהיו on-line. לדבריו, הטאבלט אינו נזקק לרשת אינטרנט על מנת לאפשר לתלמידים צפייה ועבודה בספרים הדיגיטאליים. עבודה שכזו עם הטבלטים בפני עצמה, מוגדרת בפיו כ"מהפכה".
אני מתקשה לקבל את דעתו. האם למידה באמצעות מכשיר הטאבלט בפני עצמה היא זו המביאה לשינוי באופן ההוראה? האם העבודה עם ספר דיגיטאלי מוגדרת כמהפך?
לתחושתי, לא לנער הזה התפללנו! הרי קריאה מתוך ספר יכלו התלמידים לעשות עוד בטרם הומצא הטאבלט.
כשעה וחצי לפני הרצאתו של צוקר, זכיתי לשמוע את מר דיוויד באו אשר הרצה על העצמת הלומדים בסביבה דיגיטאלית. אחד מהיבטים שעלו בהרצאתו דן במחקר אודות התפתחות מורים ( Evoloution of teacher thought and practice).
בשלב האחרון של התפתחות המורה הוא מגיע לשלב בו הוא ממציא ומחדש את סביבת הלימוד, את תוכנית הלימודים ואת המערכת כולה על מנת להוביל את התלמיד לחוויית למידה של "זרימה" .
אם נחזור רגע לדדי צוקר, איני חושבת שטאבלטים שנעשה בהם שימוש רק לצורכי ספרים דיגיטליים מביאים לשינוי המיוחל.
דווקא, אליעזר קורצוויל, מנהל בית ספר שהתנסה בלימוד באמצעות טאבלט, הצליח להדגים עבורי את יתרונותיו לשיעור המתוקשב בעת חיבורו לרשת Wi-Fi המאפשרת גישה למאגרי מידע ו למידה עצמאית. אולם, אני מצרה על כך חבל שלא הובאו דוגמאות קונקרטיות מהשטח של שימוש בטאבלט לצורך הוראה מתוקשבת.
אם כך או אחרת, אני חושבת שקורצוויל התחיל להתוות את הדרך בה נוכל לנצל את יתרונותיו של הטאבלט ולהביא לשילובו בתהליך הלמידה המתוקשב.
