בשבוע שעבר זכינו, תלמידי מגמת תקשוב ולמידה לדורותיהם, לשמוע הרצאה על תוכנית התקשוב הלאומית מפיו של רוני דיין.
רוני הציג את התוכנית כשחר חדש במערכת החינוך, לטענתו זוהי התוכנית הראשונה במדינת ישראל הנותנת מענה למכלול של היבטים תוכנים, חברתיים- ערכים וארגוני. וזאת מתוך מטרה להשאיר את ביה"ס רלוונטי עבור הלומדים.
על מנת לשמוע עוד קצת על התוכנית, נצפה בסרטון הבא:
הסרטון מציג את הדגם המיטבי והניסויי של תוכנית התקשוב בו לכל תלמיד יש גישה למחשב נייד והכיתה כוללת לוח חכם. אולם, הרוב המוחלט של בתי ספר המשתתפים בתוכנית מצויד רק בעמדת מורה, מקרן ורשת אינטרנט. אין ספק שהצטיידות זו מותירה את השיעורים כשיעורים פרונטאליים בעיקרם, העושים שימוש בטכנולוגיה כגימיק ולא לשם שינוי מקיף ומהותי של הפדגוגיה.
נדב בדריאן, מעלה בפוסט שפרסם קושי נוסף הדן בפער בין הרצוי למצוי. מצד אחד החזון מדבר על פיתוח דמות בוגר בעל יכולת יצירה ולמידה עצמית עם גמישות מחשבתית. מאידך, הגישה נותרת מכניסטית ותבניתית.
אני בהחלט מסכימה עם עמדתו של נדב. גם תוכנית זו אינה נותנת את המענה התקשובי אליו אנו מכוונים.
אולם, כמו כל היבט בעולם בו אנו חיים- אין דבר שהוא מושלם! הרפורמה המתגבשת בתחום התקשוב אולי רחוקה מלהיות מושלמת וככאלה המחונכים לראייה מפוקחת וביקורתית, אנו בהחלט רואים את נקודות התורפה ומתקשים להתעלם מהן.
ייתכן, כי אין זו התחלה של שחר חדש. אולי השחר יעלה עוד מספר שנים, אולי לעולם לא?
אך כפי שאומר גדעון סער בסרטון- "זוהי התחלה של צעידה אל העתיד". וכטבעה של כל התחלה אנו רואים כיום רק את צעדיה הראשונים.
העקרונות המלווים את התוכנית נכונים במהותם.
זוהי הפעם הראשונה שמשרד החינוך מצהיר באופן רשמי על מקומו המרכזי של המורה ועל כך שהמפתח להצלחת התוכנית טמון בהשקעה במורים. אני בהחלט מברכת על תפיסה זו.
כמו כן, התחלת יישום התוכנית דווקא במחוז דרום וצפון מעידה על הרצון לצמצם את הפערים הדיגיטאליים והבנת החשיבות המרכזית שיש לכך. בנוסף, ההבנה שיש לתמוך בבתי הספר ולהעניק תמיכה טכנולוגית גם לאחר שלב ההצטיידות הראשוני מבטיחה את המשך יישומה.
כמורה לחינוך מיוחד, הורגלתי לראות גם שינויים מיקרוסקופיים כאשר הם מתחוללים. נכון, הדרך עוד בהחלט ארוכה. אין ספק שלא לכך התכוון המשורר שכתב על תקשוב והתאמת מערכת החינוך למאה ה-21. אך אני בהחלט מתחילה לראות את ניצני האור בקצה המנהרה...
