בשנים האחרונות אנו עדים לכך שהרשתות החברתיות הולכות וצוברות תאוצה הן בקרב בני נוער והן בקרב מבוגרים.
הסרטון הבא מדגים ב- 2 דקות ו- 51 שניות כיצד מתנהלים כל חיינו בפייסבוק (אלמוג, 2010).
הסרט מטיב לתאר את האופן שבו בני הנוער, שהם יציר התקופה הנוכחית,
תופסים את עולמם. בני הנוער כיום נמדדים על פי האופן שבו הם מציגים עצמם ברשת
החברתית, הם נמדדים בעיקר על פי כמות החברים, כמות העדכונים, התמונות שמעלים וכמות ה- LIKE שמקבלים. אז כן! כיום הרשת החברתית מהווה חלק מרכזי בחייהם והיא היא זירת האירועים המרכזית.
יפה מגנס, ראש אולפנית תל אביב טוענת כי " הנוער משלה את עצמו שהוא מחובר לעצמו, אך הוא מחובר למכשירים. בתקופה הפוסט מודרניסטית הילד מחובר למחשב, מחובר לפלאפון ויש להחזיר את האדם אל עצמו". ( מתוך: פני הדור כפני פייס הבוק - News.aspx/211210" )
אמירתה של מגנס מהווה ביקורת קשה מאוד לעולם בו אנו חיים, זוהי אמירה מכלילה ולא פשוטה כלל, אך האם היא מטיבה לתאר את בני הנוער בימינו?
לדעתי, יש אמת בדבריה של מגנס, אינני יודעת אם הנוער משלה עצמו שהוא מחובר לעצמו. הנוער שאני פוגשת אינו טוען כדבר הזה, אולם הוא בהחלט מחובר אל הטכנולוגיה ולסממניה העיקרים- המחשב והפלאפון. וכן, נראה שלשם מתנקזים כל חייו. הפלאפון היקר עם מסך המגע וריבוי החברים בפייסבוק אשר עושים לו LIKE הם המדד שלו להצלחה בחיים.
אם כך, על מי מוטלת האחריות לכך שבני הנוער שלנו נראים באופן זה?
לדעתי האחריות לכך מוטלת עלינו, על כולנו! לנו, למבוגרים יש תפקיד בחייהם של הילדים ובני הנוער. אנחנו צריכים לסייע להם להבין את העולם בו אנו חיים, לעורר אותם לחשיבה אודות המציאות הקיימת והמציאות בפייסבוק ולתווך להם את יתרונותיה וחסרונותיה של הרשת החברתית. הכי פשוט זה להאשים את הילדים בכך שהם שטחיים ושיש להחזירם אל עצמם, אולם מה אנו, כחברה, כאנשים מבוגרים, עושים על מנת לשנות מצב זה? אז זהו שנכון להיום, לא הרבה. וכן, גם במקרה הזה המפתח להצלחה טמון במערכת החינוך.
כמורה אני מבינה שהתפקיד שלי בעולמם של תלמידי הוא משמעותי וחשוב. כשהתחברתי לרשת החברתית עשיתי בחירה שלא לאשר את תלמידי כחברי, מתוך רצון להפריד ולהציב את הגבול. אולם, אני עדה לאופן התנהלותן של חברותי המורות ברשת החברתית ולעיתים אני נדהמת. הן אשר בחרו להתחבר אל תלמידיהם גם ברשת החברתית בוחרות להשתמש בבמה זו גם על מנת להעביר הודעות החשובות ללמידה, אולם... בנוסף הן בוחרות לחשוף את כל עולמן הפרטי מבלי להבין או לזכור שגם תלמידיהם חשופים לתכנים אלו. אם למורים, שתפקידם להוות דוגמה אישית ולסייע בראיית העולם נכוחה מטשטשים את הגבולות- אז מה אנו מצפים מילדינו?
אם כך, נראה שאין להשאיר מלאכה זו של תיווך המציאות ברשתות החברתיות לשיקול דעתם של המורים.
רותם א' ואבני ע' (2010) טוענים כי יש להסדיר מדיניות של התנהלות בית ספרית ברשת החברתית. אני בהחלט מסכימה עם עמדתם. במאמרם " נוהל שימוש במדיה חברתית מקוונת בבית הספר" הם מפרטים מהם הצעדים שעל בית הספר והמורים המיצגים אותו לבצע על מנת למצות את ההיבטים החיוביים ולמנוע נזקים אפשריים שעלולים לשבש ולפגום בעבודת בית הספר ובאנשים הקשורים בו.
אני חושבת שעל מנת לבצע שינוי בתפיסת עולמם של ילדינו, יש להתחיל זאת ממדיניות חינוכית אחידה וכלל מערכתית כלפי הרשתות החברתיות. שינוי שכזה יתווך לתלמידים את הגבולות הקיימים במציאות ואשר היטשטשו ברשתות החברתיות. לאחר שיתרחש שינוי מסוג זה, יש לעבור להסברה לתלמידים ולהוריהם. פעילות של הסבר ויישום של "כללי התנהגות ברשת החברתית" וסדנאות לחיבור אל העצמי יובילו את התלמידים לעבר העולם אותו אנו מייחלים להם.
הפיתרון הוא בעשייה לקראת המטרה ולא בדיבורים וביקורת על המקום אליו הגענו.
ביביליוגרפיה:
אבני ע' ורותם א' (2010). נוהל שימוש במדיה חברתית מקוונת בבית הספר. אוחזר ב- 6 במאי 2011 מתוך: http://ianethics.com/?page_id=2606
אלמוג, מ' (2010). "החיים הם פייסבוק". אוחזר ב-16 במאי 2011 מתוך:
http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=3754663
הסרטון הבא מדגים ב- 2 דקות ו- 51 שניות כיצד מתנהלים כל חיינו בפייסבוק (אלמוג, 2010).
הסרט מטיב לתאר את האופן שבו בני הנוער, שהם יציר התקופה הנוכחית,
תופסים את עולמם. בני הנוער כיום נמדדים על פי האופן שבו הם מציגים עצמם ברשת
החברתית, הם נמדדים בעיקר על פי כמות החברים, כמות העדכונים, התמונות שמעלים וכמות ה- LIKE שמקבלים. אז כן! כיום הרשת החברתית מהווה חלק מרכזי בחייהם והיא היא זירת האירועים המרכזית.
יפה מגנס, ראש אולפנית תל אביב טוענת כי " הנוער משלה את עצמו שהוא מחובר לעצמו, אך הוא מחובר למכשירים. בתקופה הפוסט מודרניסטית הילד מחובר למחשב, מחובר לפלאפון ויש להחזיר את האדם אל עצמו". ( מתוך: פני הדור כפני פייס הבוק - News.aspx/211210" )
אמירתה של מגנס מהווה ביקורת קשה מאוד לעולם בו אנו חיים, זוהי אמירה מכלילה ולא פשוטה כלל, אך האם היא מטיבה לתאר את בני הנוער בימינו?
לדעתי, יש אמת בדבריה של מגנס, אינני יודעת אם הנוער משלה עצמו שהוא מחובר לעצמו. הנוער שאני פוגשת אינו טוען כדבר הזה, אולם הוא בהחלט מחובר אל הטכנולוגיה ולסממניה העיקרים- המחשב והפלאפון. וכן, נראה שלשם מתנקזים כל חייו. הפלאפון היקר עם מסך המגע וריבוי החברים בפייסבוק אשר עושים לו LIKE הם המדד שלו להצלחה בחיים.
אם כך, על מי מוטלת האחריות לכך שבני הנוער שלנו נראים באופן זה?
לדעתי האחריות לכך מוטלת עלינו, על כולנו! לנו, למבוגרים יש תפקיד בחייהם של הילדים ובני הנוער. אנחנו צריכים לסייע להם להבין את העולם בו אנו חיים, לעורר אותם לחשיבה אודות המציאות הקיימת והמציאות בפייסבוק ולתווך להם את יתרונותיה וחסרונותיה של הרשת החברתית. הכי פשוט זה להאשים את הילדים בכך שהם שטחיים ושיש להחזירם אל עצמם, אולם מה אנו, כחברה, כאנשים מבוגרים, עושים על מנת לשנות מצב זה? אז זהו שנכון להיום, לא הרבה. וכן, גם במקרה הזה המפתח להצלחה טמון במערכת החינוך.
כמורה אני מבינה שהתפקיד שלי בעולמם של תלמידי הוא משמעותי וחשוב. כשהתחברתי לרשת החברתית עשיתי בחירה שלא לאשר את תלמידי כחברי, מתוך רצון להפריד ולהציב את הגבול. אולם, אני עדה לאופן התנהלותן של חברותי המורות ברשת החברתית ולעיתים אני נדהמת. הן אשר בחרו להתחבר אל תלמידיהם גם ברשת החברתית בוחרות להשתמש בבמה זו גם על מנת להעביר הודעות החשובות ללמידה, אולם... בנוסף הן בוחרות לחשוף את כל עולמן הפרטי מבלי להבין או לזכור שגם תלמידיהם חשופים לתכנים אלו. אם למורים, שתפקידם להוות דוגמה אישית ולסייע בראיית העולם נכוחה מטשטשים את הגבולות- אז מה אנו מצפים מילדינו?
אם כך, נראה שאין להשאיר מלאכה זו של תיווך המציאות ברשתות החברתיות לשיקול דעתם של המורים.
רותם א' ואבני ע' (2010) טוענים כי יש להסדיר מדיניות של התנהלות בית ספרית ברשת החברתית. אני בהחלט מסכימה עם עמדתם. במאמרם " נוהל שימוש במדיה חברתית מקוונת בבית הספר" הם מפרטים מהם הצעדים שעל בית הספר והמורים המיצגים אותו לבצע על מנת למצות את ההיבטים החיוביים ולמנוע נזקים אפשריים שעלולים לשבש ולפגום בעבודת בית הספר ובאנשים הקשורים בו.
אני חושבת שעל מנת לבצע שינוי בתפיסת עולמם של ילדינו, יש להתחיל זאת ממדיניות חינוכית אחידה וכלל מערכתית כלפי הרשתות החברתיות. שינוי שכזה יתווך לתלמידים את הגבולות הקיימים במציאות ואשר היטשטשו ברשתות החברתיות. לאחר שיתרחש שינוי מסוג זה, יש לעבור להסברה לתלמידים ולהוריהם. פעילות של הסבר ויישום של "כללי התנהגות ברשת החברתית" וסדנאות לחיבור אל העצמי יובילו את התלמידים לעבר העולם אותו אנו מייחלים להם.
הפיתרון הוא בעשייה לקראת המטרה ולא בדיבורים וביקורת על המקום אליו הגענו.
ביביליוגרפיה:
אבני ע' ורותם א' (2010). נוהל שימוש במדיה חברתית מקוונת בבית הספר. אוחזר ב- 6 במאי 2011 מתוך: http://ianethics.com/?page_id=2606
אלמוג, מ' (2010). "החיים הם פייסבוק". אוחזר ב-16 במאי 2011 מתוך:
http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=3754663
2 תגובות:
מורן שלום,
קראתי את דברייך ואני מוכרחה לציין כי אני מזדהה עם חלק גדול מהנאמר.
שם המשחק הוא הצבת גבולות, וללא גבולות התוצאות יכולות להיות מזיקות והרסניות.
אינני יודעת אם אכן תיווכם של המורים יכול לסייע בכך, בל נשכח שתלמידי יסודי אינם בעלי גיל חוקי לפתיחת פייסבוק, מכאן - שעצם פתיחת חשבון כבר מהווה עבירה על החוק והפרת תנאי התקנון של פייסבוק.
ואם כבר החשבון קיים, שיתוף ההורים והנוער בטשטוש הגבולות והטשטוש בין העולם האמיתי לוירטואלי הינו צעד חשוב מאד ואני מאד רוצה להאמין שהדרכתם בנושא זה אכן תצעיד את הדור הדיגיטלי לעולם טוב יותר אליו אנו שואפים.
הי לימור,
אין ספק שלהורים חלק משמעותי בחינוך גם בעולם הוירטואלי.
לצערנו, לא כל ההורים מודעים לתפקיד זה. כאן נכנס מקומה של מערכת החינוך בהסברה וסיוע להורים.
כמו כן, גם בבית הספר היסודי יש מקום למורים להסביר על הפייסבוק ומשמעויויו הרבות- בפרט שאנו מודעים לכך שלמרות שגיל המשתתפים מוגבל, רבים מהתלמידים לוקחים חלק במדיה חברתית זו.
נראה שגם במקרה זה העבודה במערכת החינוך מחייבת אותנו לקחת אחריות ולסייע להורים ולתלמידים בהצבת הגבולות.
הוסף רשומת תגובה