משחק ילדים

ביום שישי האחרון עת נכנסתי לביתה של אחותי נדהמתי לגלות כי לבנה הקטן בן ה-3 וחצי, ישנה עמדת מחשב משלו.

עמדת המחשב במדוברת

כשאני הייתי בת גילו לא חלמתי אפילו לגעת במחשב...

אין ספק העולם השתנה!

זלכה (2011) מתארת במאמרה את הערך המוסף שיש לשילוב סביבות דיגיטאליות בגיל הרך ואת יכולתה של סביבה זו לסייע לתהליך הלמידה המתרחש בגן.

זוהי סביבה אינטראקטיביות המזמנת לילד מגוון עשיר של מבעים, מולטימדיה, דינאמיות ועוד. זוהי הסיבה בגינה חותר משרד החינוך לשילוב המחשב כחלק אינטגרלי מתוכניות הלימודים בגני הילדים.

משחקי המחשב מאפשרים טיפוח מיומנויות של מוטוריקה עדינה, תיאום עין- יד, שיפור מהירות התגובה, יכולת ריכוז, טיפוח מיומנויות חזותיות, שמיעתיות ומרחביות, מיומנויות חשיבה ורצף פעולות.

אין זה פלא שהילדים היום חכמים ומתוחכמים בהרבה.

אולם, גם הפעם, אין ביכולתה של הסביבה הדיגיטלית לייצר את ערכה המוסף ללא תיווך. לשיח בפינת המחשב, הנעשה בתיווכה של הגננת חשיבות רבה והשפעה ניכרת על הרגלי הצריכה של הילד. תפקידו של השיח הוא בפיתוח המוטיבציה ויכולת הלמידה בעתיד (זלכה, 2011).

הערך המוסף של הסביבה הדיגיטלית וחובת שילובה בתוכנית הלימודים בגני הילדים, אינם עומדים במבחן המציאות.

בפועל, במרבית הגנים ישנו מחשב, אולם הוא לרוב אינו תקין. כמו כן, אין ביכולתו של מחשב אחד לתת מענה מקיף ומשמעותי לגן ובו 35 ילדים.

מכך אני מסיקה שגם הפעם לא תבוא הישועה ממשרד החינוך.

אני יוצאת מנקודת הנחה שלמרבית הילדים בגיל הגן ישנו מחשב בבית. אני מניחה כי גם הם כמו האחיין שלי זוכים לחשיפה כזו או אחרת לסביבה הדיגיטלית ומשחקים במחשב בזמנם הפנוי.

אך האם יש בכוחם של ההורים לבצע את השיח המתווך החשוב כל כך ללמידה?

אני משערת שמרבית ההורים נעדרים יכולת והבנה לביצוע שיח שכזה. גם אלו אשר יש ביכולתם לבצע שיח זה אינם מתאמצים לעשותו. שכן, המחשב אינו נתפס אצלם כאמצעי ללמידה אלא כאמצעי בו הילד יכול להעסיק את עצמו ולהעביר את הזמן.

לטענתי, גם הפעם יש בכוחה של מערכת החינוך לקדם את התהליך. נכון שהמערכת נעדרת אמצעי הוראה דיגיטאליים, אולם יש בכוחה לקיים ערבי הסברה להורים אודות הערך המוסף שיש לסביבה זו והאופן בו יש לקיים שיח מתווך.

בעידן בו המחשב הפך ל"משחק ילדים" אשר מהווה מפתח להצלחה והבנת העולם בו אנו חיים, חשוב יותר מכל להדריך גם את ההורים על יתרונותיה הלימודיים של הסביבה הדיגיטלית.

ביבליוגרפיה:

זלכה, ג' (2011). סביבה לימודית דיגיטלית בגני הילדים. מתוך: חן, ד' וקורץ ג' (עורכים). תקשוב, למידה והוראה. המרכז ללימודים אקדמאים: אור יהודה.

מנותקים? בואו נתחבר...

"המדיה החברתית במרחב הדיגיטלי הופכת למשמעותית ומשפיעה כמעט על כל תחום בחיינו" (הסגל, 2011 עמ' 13). את ההשפעה המכרעת של המדיה החברתית ניתן לראות בעיקר על בני הנוער.

במקום שמערכת החינוך תבחר לנצל את המרחב הדיגיטלי בכלל ואת המדיה החברתית בפרט כאמצעי עזר להתקרבות לעולם הלומדים, היא פרסמה לפני מספר ימים הוראה האוסרת על מורים ליצור אינטראקציה עם תלמידים בפייסבוק.

כתבה בחדשות ערוץ 2 זימנה שני מורים בעלי עמדות מנוגדות לדון בתקנה זו.

סרטון מתוך: mako.co.il/news-channel2/Six-Newscast/Article-890cc9b4c20f331017.htm

עמדותיהם של המורים בכתבה מעידות על הפער הקיים במערכת החינוך. מחד, המורה יוסי פרבר המדבר על המדיה החברתית כהזדמנות חינוכית, משמעותית ואותנטית ליצירת קשר. מאידך, המורה אורית טטי, המצדדת בהפרדת המורים מהרשתות החברתיות, בד בבד עם תיאוריה את הצעדים המשמעותיים שעושה בית הספר על מנת להיות רלוונטי למאה ה-21.

איך ניתן להתחבר לעולם התלמידים באופן רלוונטי המותאם למאה ה-21 ולהתעלם לחלוטין מהפלטפורמה החברתית המהווה חלק נכבד מחייהם?

לדעתי, תקנה זו ומורים המצדדים בה, יהפכו את מערכת החינוך למנותקת מעולמם של הלומדים!

במקום לחנך את המורים להתנהלות נבונה ובטוחה ברשת החברתית – המורים מפחדים ונמנעים מהמדיום החברתי.

כפי שאמר פרנקלין רוזוולט" אין לפחד, אלא מהפחד עצמו". הפחד של המורים והדרתם מהמדיה החברתית הוא זה אשר נמצא בעוכריהם! במקום לברוח ולהימנע יש להתמודד. כפי שכבר כתבתי בפוסט זה בעבר ההתמודדות טמונה בקביעת כללים להתנהלות מורים ברשתות החברתיות. 

כמורה, אשר התנסתה בשימוש בפייסבוק כפלטפורמה להידברות ותקשורת מוצלחת עם תלמידיה אני יכולה לגזור מספר כללי התנהגות (הכללים שיפורטו רלוונטיים לתלמידים מעל גיל 13 הרשאים לפתוח חשבון ברשת החברתית). 

ראשית, כדי שהמורה יוכל לנהל שיח חופשי עם תלמידיו מבלי לחשוש מכניסה לעולמו האישי, עליו לפתוח חשבון פייסבוק נפרד, המיועד להיקשרות מקצועית בלבד. כמובן שכדאי לפני כן להגביל את הגדרות הפרטיות של חשבון הפייסבוק הכללי לחברים בלבד!

כמו כן, חשוב ליצור שיח עם התלמידים הקשור לנושאים הרלוונטיים ללימודים ולכיתה. התנהלות בנושאים אלו מבהירה מיד את הגבולות הנהוגים במרחב הכיתתי ברשת החברתית.

בנוסף, כאשר תלמיד פועל באופן שאינו ראוי במרחב הכיתתי, ניתן להעיר ולתווך את כללי ההתנהגות הנהוגים במרחב הדיגיטאלי. מעורבותו של מורה במרחב זה מאפשר את המעבר מלדבר על זהירות ואתיקה ברשת ללעשות זאת בזמן אמת!

כאשר משרד החינוך יקבע כללי התנהגות למורים במדיה החברתית, הם יוכלו להפיק תועלת ולהנות מהערך המוסף שיש למרחב זה.

דוגמה אחת מיני רבות לכך טמונה בפרויקט של אלווין קולינסון, שהחליט לשחזר את רצף האירועים ההיסטוריים של מלחמת העולם השנייה. הוא צייץ לראשונה ב- 31 לאוגוסט – 72 שנה אחרי שהטנקים של היטלר חצו את גבול פולין....

נכון להיום יש יותר מ- 140 אלף איש אשר עוקבים "בשידור חי" אחר ההתנהלות של המלחמה הגדולה מכולן!

פרויקט שכזה מבטא את אפשרויות הלמידה הגלומות במדיה החברתית.

שיעורי ההיסטוריה נחשבו מאז ומעולם לפחות אטרקטיביים. אולם, הפיכת ההיסטוריה לעכשווית הנשענת על תאריכים בלוח השנה יכולה להפיח בכל תלמיד את "רוח הלמידה". הפרסום ברשת החברתית מעורר הדים גם בקרב אנשים שאינם קשורים לפרויקט הלימודי ומעשיר את הידע הנמצא בספרי הלימוד.

בטוחני, שדוגמה זו ויתרונותיה לתהליכי הלמידה של התלמידים יכולה לשכנע גם את משרד החינוך לסור מהתקנה שפרסם, לקבוע כללי התנהלות אחידים עבור מורים ברשתות החברתיות ובכך להיות מחוברים לעולמם של הלומדים.

הכנה לחיים...

האתגרים החברתיים הגדולים של המאה ה-21 מחייבים את מערכות החינוך העולמיות לחנך את הלומדים לעמידה בסטנדרטיים הגבוהים שמציבה הגלובליזציה של הכלכלה והטכנולוגיה.

ארצות ומדינות שיערכו בהתאם- הן אלו שיעמדו בחזית ההנהגה הכלכלית העולמית (dorfan,2011 בתוך: פורטל מס"ע)

היבט זה המוכר למדינות רבות, מביא לפיתוח דגמי הוראה שמכינים את הלומדים לצרכים העולים בעידן זה.

הסרטון הבא מציג באופן הומוריסטי את אופן התמודדותם של אנשים אשר מערכת החינוך שלהם לא טרחה להכינם לחיים בעולם הטכנולוגי.

סרטון מתוך: http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=832411

המציאות המשורטטת בסרטון נדמית כרחוקה אלף שנות אור, אולם, דוח שפורסם ב-2011 בקליפורניה ומתאר את סטטוס הוראת המדעים בבתי הספר הציבוריים עשוי ליצור תמונה דומה.

תמונת מצב לימודי המדעים בקליפורניה נראית בכי רע. התלמידים זוכים לפחות מ-60 דקות שבועיות ללימוד המקצוע. המורים מקדישים את מרצם ללימוד השפה והמתמטיקה ומלמדים מקצוע זה ללא ההשקעה והאיכות הנדרשת.

המורים בבתי הספר כמהים לחומרי למידה המאפשרים את מעורבותם של הלומדים. אני הייתי משיימת צורך זה כתקשוב. אולם, העדר התקציבים יוצר אתגר משמעותי בביצוע הוראה חוויתית.

ממצאי הדוח מצביעים על כך שביותר מ-50% מבתי הספר היסודיים לא נעשו פעולות משמעותיות להגברת החינוך המדעי בחמש השנים האחרונות.

איני מבינה איך היבט זה מתיישב עם הצורך להכנת הלומד לחיים בעולם הטכנולוגי!

לימוד המדעים צריך וחייב שיעמוד בחזית החינוכית. יש להזרים תקציבים ואמצעים ללימוד מקצוע זה כפועל יוצא מהצורך המהותי בהכנת הלומדים להמשך החיים.

תמיד היה נראה לי שארה"ב משיגה את מדינת ישראל בכל. ראיתי בעיני רוחי עולם ורוד בו מיושמים כל דגמי ההוראה באופן המיטבי ביותר. הופתעתי לגלות שלא כך הדבר!

אני למדה מכך שגם מדינת ישראל אינה יכולה לנוח על זרי הדפנה. גם אצלנו לימודי המדעים אינם עתירי משאבים. עלינו לשקוד לא פחות על פיתוחם של דגמי הוראה חדשניים, המותאמים לעולם בו אנו חיים ועושים שימוש בטכנולוגיות מתקדמות לשם המחשה ולמידה פעילה.

בוודאי לא נרצה לראות את בוגרי בית ספרנו מתמודדים עם קשיים טכנולוגיים כפי שהתמודדו האנשים בסרטון. התמודדות שכזו משמעה שנכשלנו במטרת החינוך העיקרית- הכנתם לחיים בעולם המשתנה.

לכן, עלינו לפתח, להתפתח, לשנות ולנסות להוביל לאופני למידה אשר יצליחו במימוש מטרתו העיקרית של החינוך- הכנה לחיים!

"אני ואתה נשנה את העולם..."

מילים אלו, בשירו של אריק אינשטיין, מבטאות את הרצון לשינוי הטמון בהווייתו של הקיום האנושי. האמונה האידיאליסטית בצדקת הדרך מלווה את תהליך השינוי, לפחות בראשיתו. הרצון והאמונה ביכולתו של האדם לחולל שינוי, אינה בגדר פריצת דרך ורעיון חדשני, אלא רצון החוזר ועולה מפי רבים.

מערכת החינוך מבינה כי עליה לחולל תמורות בתפיסתה החינוכית, בגישת ההוראה, בתוכניות הלימודים ודרך התנהלותה של המערכת החינוכית בכללותה. לכן קמות רפורמות חדשות השכם וערב.

רפורמות חוזרות ונשנות מעידות על חוסר הצלחה בהתמודדות עם הקשיים. אחד ההסברים לכך הוא שמכונני הרפורמות מתקשים לשים את האצבע על הבעיות המהותיות וכפועל יוצא מכך גם מתקשים להציע פתרונות יעילים ונכונים (קיובן, 2010).

מחוללי הרפורמות אינם מבינים דבר וחצי דבר בחינוך (חן, 2011). לדעתי, הם מבקשים להטביע חותמם על המערכת בשם הרצון להיחרט בזיכרון הקולקטיבי של ארכיון הרפורמות ואוהבים לדבר גבוהות ונצורות אודות הצורך "במהפכה בחינוך" אולם מנותקים מהמערכת עצמה.

בפועל, אנשי השטח, דהיינו המורים, נעדרים מועדות אלו (חן, 2011).

לכן נמנעת מהם היכולות להשמיע קולם ולהצביע על הצרכים האמיתים של המערכת והנקודות הטעונות שיפור. לדעתי, הדבר נובע מחוסר ההערכה המלווה את תפקיד המורה בשנים האחרונות, הרי, כיצד המורה הקטן, חסר ההבנה וחסר האמצעים יוכל לתרום להבנת צורכי המערכת?

יוכל גם יוכל! הוא זה אשר קם מידי בוקר ומתמודד עם תחלואי אותה המערכת.

קיובן (2010) טוען כי בית הספר מייצג את החברה בה חיי ונתמך על ידה. על מנת להבטיח תמיכה זו הוא נמנע משינוי מהותי שעשוי לגרום לפגיעה באמינותו. לכן, רצון לשינוי מתבטא רק ברמה ההצהרתית ולא ברמת היישום.

כאשת חינוך, הקשובה להלך הרוח סביבה, אני מצליחה לשמוע שהלך הרוח השתנה! החברה כולה צמאה לשינוי מהותי של מערכת החינוך. מרבית התלמידים נעדרים מוטיבציה וסקרנות ללמידה ומצהירים כי אינם אוהבים את בית הספר. אני בטוחה שחברה שכזו תאמץ אל חיקה כל שינוי חיובי בהתנהלות החינוכית.

כאמור, מערכת החינוך כיום זקוקה לשינוי מהותי ומקיף, כזה שיביא לשיפור תפיסת החינוך על ידי החברה. שינוי שכזה יכול להיעשות אך ורק על ידי כוח פנימי, המכיר ויודע את השטח יום יום, שעה שעה - המורים. על כן, יש לשוב ולהחזיר למורים את כבודם, את ההערכה העצמית והחברתית של תפקידם ואת יכולתם להשפיע על המערכת. רק שינוי שכזה המגיע מלב ליבה של המערכת עשוי לחולל רפורמה אמיתית וכוללת.

ביבליוגרפיה:

קיובן, ל' (2010). שוב ושוב חוזרת הרפורמה. מתוך: ג' פישר ונ' מיכאלי (עורכים), שינוי ושיפור במערכות חינוך: אסופת מאמרים (עמ' 24-50). ירושלים: מכון ברנקו וייס.

הנאה שמניעה

מהו טעם החיים, אם לא היכולת להנות מכל דבר קטן?

על מנת לנסות ולהרגיש ולו במעט מהי הנאה, נצפה בסרטון הבא.

סרטון מתוך : http://flix.tapuz.co.il/v/watch-3154948-.html

הסרטון מדגים בצורה המוחשית ביותר את יכולתו של האדם להנות מפעילות משחקית המעניקה דרור לצחוק והלצה שאינה תלוית גיל.

הנאה מתרחשת כאשר אדם עושה פעולה עדיפה, בה מושקעת תשומת לב ומצליח להשיג במהלכה משהו חדש ובלתי צפוי. התנסות מהנה מסייעת לפיתוח העצמי (Csiksentmihalyi, 1990).

האם ניתן לשלב את ההנאה גם בלמידה?

בוודאי! למידה יכול לסייע ללומד להשיג משהו חדש ובלתי צפוי.

אך האם למידה היא פעולה שניתן להגדירה כעדיפה?

על מנת שפעולת הלמידה תהפוך לעדיפה על הלומדים היא צריכה לכלול פעילויות אינטראקטיביות ומרתקות עבורם ובמילים אחרות היא יכולה פשוט לכלול "משחקים".

כמורה, אני נוהגת לכלול פעילות משחקית בתחילת שיעור, במהלכו או בסופו. לרוב זהו משחק הנעשה באמצעות הלוח, כלי הכתיבה והחפצים שיש ברשות הלומדים.

התלמידים שלי, על אף היותם בכיתה ח' נהנים מאוד מהפעילות המשחקית למרות שהיא מוגבלת באמצעים. בבית הם נוהגים לשחק בעיקר במחשב שם הקולות, התזוזה והצלילים הופכים מוחשיים ומרתקים הרבה יותר. כיום, ניתן לשלב את הפעילות המשחקית, האינטראקטיבית והמתוקשבת גם בהוראה.

אני רק מנסה לדמיין לעצמי את גודל ההנאה שתלמידי יכולים לשאוב משילוב משחקים שכאלו במהלך הלמידה.

בקורס "שילוב הדמיות ומשחקים" בו מרצה הפרופ' מיקי רונן נחשפנו למחוללים (לדוגמה: "גלה את התמונה") המאפשרים בניית משחקים לימודים בקלות וביעילות. מהתנסות הן במשחק עצמו והן בבניית משחק חוויתי הנאה עצומה. הקלות שבבניית המשחק יוצרת סיפוק אדיר ומבטיחה את יישומו בתהליכי ההוראה.

אך האם הפעילות המשחקית יכולה לשמש רק לשם הנאה?

פעילות שכזו יכולה לזמן גם תהליכים של למידה. במקום שהמורה יבנה את המשחק יכולים התלמידים להתחלק לקבוצות, כך שכל קבוצה תחבר את מספר השאלות הדרושות לבניית המשחק ובכך ליישם את הידע הלימודי שברשותם. לאחר מכן, יזינו התלמידים את השאלות אל תוך המשחק. בזמן הפעילות המשחקית עצמה ישחקו הלומדים במשחקים שבנו עמיתיהם, יגיבו ויעריכו את הפעילות האחד של השני.

בטוחני, שפעילות מסוג זה בה מתנסים הלומדים בפעילות מכוונת מטרה, תספק להם למידה מיטבית משולבת הנאה.

אין ספק שיישום תהליכי למידה המשלבים בתוכם למידה פעילה המביאה גם להנאה יש בכוחם לפתח את יכולותיו של הלומד ולהעלות את ההנעה שלו ללמידה.

מאמר: Csiksentmihalyi, M. (1990). Flow The psychology of optimal experience. New York: Harper Row. Chapters 3: Enjoyment and the quality of life &

המטרה: לרתום הפדגוגיה לפני הטכנולוגיה

התוכנית "צינור לילה" המשודרת בערוץ 10 ועוסקת בתרבות רשת וטכנולוגיה (קוד פתוח, 2011) העלתה לאחרונה סרטון מעניין על השימוש שעושים ב GPS ברומניה  (57 השניות הראשונות בסרטון רלוונטיות לרשומה זו)

אני רואה את השימוש שעושה העגלון ב-GPC ובכלים טכנולוגיים חדשניים כדימוי למערכת החינוך ולניסיון לשלב בהוראה את התקשוב.

תוכנית התקשוב הלאומית מציידת את בתי הספר במחשב לכל מורה, מקרן ורשת אינטרנט. 

המטרה היא – שילוב הטכנולוגיות כחלק אינטגראלי בתוכנית הלימודים.

המטרה חדשנית, כמו ה- GPS שבסרטון. יתר המערכת ואופן ההוראה מתנהלים באופן מעט מיושן, כמו עגלה אשר לפנייה רתום המחשב. המחשב/ הטכנולוגיה/ האינטרנט הם אינם ואסור שיהיו מטרת הלמידה.

מטרת הלמידה נותרת כשהיתה- פדגוגית!

הקושי האמיתי הוא בסיוע למורים בשינוי אופן ההוראה כך שיחוזק ויועצם באמצעות השימוש בטכנולוגיה ולא להפך. מורים רבים מתקשים בהבנת העקרונות העומדים בבסיס הלמידה המתוקשבת- ואין זה פלא!

הפערים הטכנולוגיים משמעותיים והשינוי הוא מהותי ומצריך חשיבה מחודשת על תהליכי ההוראה והלמידה הכל כך מושרשים.

מורים המשתלבים בתוכנית התקשוב, נדרשים לקחת חלק פעיל בהשתלמות מוסדית שמטרתה להכיר למורה את עקרונות התוכנית ולסייע לו בבניית שיעורים מתוקשבים- זהו צעד מבורך וחשוב ביותר.

בפועל, במקביל לתחילת ההשתלמות עליהם להגיש תוכנית המפרטת תכנון של שיעורים מתוקשבים.

זוהי דרישה שמרבית מהמורים מתקשים לעמוד בה שכן טרם הספיקו לרכוש את המיומנויות הנדרשות לכך.

הצעתי היא להתחיל את התהליך בשלבים מוקדמים יותר. בשנת הלימודים הקודמת להפעלת התוכנית ניתן להתחיל את פיתוחם המקצועי של המורים. ההשתלמות המוסדית שתיערך בשנה זו  תתמקד בעקרונות על פיהם מעצבים שיעורים משולבי טכנולוגיה.

באופן שכזה, יגיעו המורים לשלב ההפעלה כשהם מוכנים ובשלים יותר להכלת וישום התוכנית.

לארי קובן, כותב בפוסט שפירסם ב- 7 באוקטובר 2011, כי שילוב המחשב במערכת החינוך יעשה תמיד באופן שולי. לטענתו, מערכת החינוך נידונה להיכשל בשילוב התקשוב בחינוך.

איני מסכימה עם עמדתו של קובן. בשטח ניתן לחזות במורים מופלאים, עיקשים, חרוצים המוכנים ללמוד ולהשקיע וכבר, למרות שהם נמצאים בתחילתו של התהליך, מצליחים להבין את הרציונאל והערך המוסף שבשילוב הטכנולוגיה בהוראה.

אני משוכנעת, שבאמצעות הפיתוח המקצועי בהשתלמויות ובהדרכות ירכשו המורים תובנות בסיסיות שעומדות בבסיס ההוראה המתוקשבת ויצליחו בשילובו המיטבי בהוראה.

יש שיגידו כי אני נאיבית, אולם אני בטוחה כי המורים העושים כיום את צעדיהם הראשונים בתחום התקשוב יצליחו בעוד כמה שנים לכל הפחות לרתום את הפדגוגיה לצד הטכנולוגיה או אף לפניה. 

חשבון נפש

היום, בתום הסמסטר השלישי והאחד לפני אחרון, אני רואה לנכון לערוך חשבון נפש.

בסמסטר האחרון הקפדתי לפרסם בבלוג זה רשומה מידי שבוע. השתדלתי ככל האפשר להעלות נושאים רלוונטיים, אקטואליים ומחוברים לעולם הטכנולוגי והתפתחות התקשוב.

השתדלתי להביא נושאים אלה מנקודת מבטי, להעיר, להאיר ולשקף את עמדת עולמי מתוך חתירה ליצירת שינוי מהותי בחינוך ובהתנהלות במרחב הדיגיטלי.

תהליך הכתיבה העצים את תהליך הלמידה ויצר התכתבות אישית עם החומר והרעיונות שהובאו לאורך הסמסטר ובכך גרם להעצמה של ההבנה והתובנות האישיות.

כעת, אני יכולה להסתכל על הפוסטים שנרשמו כאן בשלושת החודשים האחרונים ולקוות כי הצלחתי לחדש, לרגש, לעניין ולפתח בקרבי את החשיבה הביקורתית והיצירתית לה אני שואפת.
לכל הפחות אני יכולה להתנחם בעובדה כי עשיתי זאת בדרכי שלי.




כעת, אני יוצאת לחופשת סמסטר. בתקופה זו בכוונתי לסיים את חובותיי האקדמאיים לסמסטר זה וגם להתחיל בעבודתי החדשה כמדריכת אשכול בתוכנית התקשוב הלאומית וכמדריכה בתוכנית כתו"ם. נתראה מחדש בנובמבר 2011 ;- )