"זה שיר פרידה,
אז בואי רק אמרי שלום.
אני אומר תודה... "
(מילים ולחן: שלמה ארצי)
זהו. הסתיים לו עוד סמסטר. סמסטר המסמל גם סיומה של תקופת הלימודים לתואר השני. באופן רשמי מסתיים גם תהליך הכתיבה בבלוג.
במשך אחד עשר החודשים האחרונים נכתבו 30 רשומות בנושאים שונים ומגוונים המתקשרים לשילוב הטכנולוגיות במערכת החינוך.
מעבר לנתונים היבשים, התקופה הזו בה התבקשתי לכתוב בבלוג נעשתה לתהליך.
בפוסט הראשון שלי ציינתי כי אני קצת חוששת וביקשתי כי הכתיבה תסייע לפיתוח דיון פנימי ומעמיק שיוביל להתפתחות מקצועית. אני מרגישה שהמשאלה התמימה שהבעתי אז התגשמה במלוא עוצמתה.
בתחילה, כתבתי בבלוג מתוך חובה והכרח ולא מתוך הנאה ורצון פנימי. הקושי המרכזי היה טמון בהבעת הקול האישי שלי ובפיתוח תהליכי חשיבה ובכללם חשיבה ביקורתית (ראו את הרשומה בנושא הרפלקציה ).
הצורך לרשום כל שבוע רשומה חדשה – יצר אתגר ורצון לזמן רעיון חדש וקול אישי מעניין ושונה. במבט לאחור ובקריאת כלל התוצרים שהועלו אני מגלה כי הדבר יוצר מנעד כתיבה מגוון המציג פנים שונות של תפיסותיי ואמונותיי המקצועיות.
בתחילת תהליך הכתיבה כל רשומה נכתבה בבת אחת, בפעם אחת יצא כל מה שביקשתי להגיד.
עם הזמן הפכה הכתיבה לתהליך. לאחר הרישום הראשוני שבתי אל הרשומה, הוספתי ושיניתי. אני מאמינה שבכך הפכה הכתיבה והתהליך שבצידה למשמעותי ועמוק בהרבה.
בחלוף הזמן, מבלי להרגיש הפכה הכתיבה לחלק ממני. כל כתבה בעיתון, כל נושא חדש המתקשר לטכנולוגיה התחבר באופן ישיר לרשומה הבאה. חיפוש אחר חומרים עשירים ומגוונים ליווה אותי בכל ימות השבוע. לעיתים חשתי כי הרשומה בוערת תחת ידי. הכתיבה הפכה לצורך. הבלוג הפך למקום לביטוי המחשבות והתהיות המקצועיות שלי וסייע בגיבושן.
ככל שעבר הזמן הפך פרויקט הרישום למקור גאוותי אותו אני חולקת עם מכרי ומשפחתי.
אולם, אני חשה כי השינוי המהותי הוא השינוי הפנימי- עברתי מלהאמין בתקשוב מערכת החינוך ללחיות זאת. אני בטוחה שהרישום השבועי אשר חייב אותי להישאר מעודכנת ורלוונטית סייע רבות לתמורה האישית שעברתי.
ומעל הכל – תודה!
תודה על ההזדמנות להעמיק בתכנים רלוונטיים שזימנו התמודדות עם היבטים שלא הכרתי ובכך סייעו להתפתחותי המקצועית.
תודה על התגובות שהחלו להגיע ושאיפשרו לי הרהור וחשיבה נוספת על התכנים אותם כתבתי והאירו את עיני.
תודה על במה לבטא את שבתוכי.
תודה על שמצאתי את הקול הפנימי שלי שהפך לברור ומשמעותי.
תודה על ההזדמנות.
בחרתי לסכם את פעילות הבלוג מאז ועד היום גם בדרך יצירתית-
באמצעות יצירת מפה רב ממדית ואינטראקטיבית המשקפת את התהליך כולו:
אז בואי רק אמרי שלום.
אני אומר תודה... "
(מילים ולחן: שלמה ארצי)
זהו. הסתיים לו עוד סמסטר. סמסטר המסמל גם סיומה של תקופת הלימודים לתואר השני. באופן רשמי מסתיים גם תהליך הכתיבה בבלוג.
במשך אחד עשר החודשים האחרונים נכתבו 30 רשומות בנושאים שונים ומגוונים המתקשרים לשילוב הטכנולוגיות במערכת החינוך.
מעבר לנתונים היבשים, התקופה הזו בה התבקשתי לכתוב בבלוג נעשתה לתהליך.
בפוסט הראשון שלי ציינתי כי אני קצת חוששת וביקשתי כי הכתיבה תסייע לפיתוח דיון פנימי ומעמיק שיוביל להתפתחות מקצועית. אני מרגישה שהמשאלה התמימה שהבעתי אז התגשמה במלוא עוצמתה.
בתחילה, כתבתי בבלוג מתוך חובה והכרח ולא מתוך הנאה ורצון פנימי. הקושי המרכזי היה טמון בהבעת הקול האישי שלי ובפיתוח תהליכי חשיבה ובכללם חשיבה ביקורתית (ראו את הרשומה בנושא הרפלקציה ).
הצורך לרשום כל שבוע רשומה חדשה – יצר אתגר ורצון לזמן רעיון חדש וקול אישי מעניין ושונה. במבט לאחור ובקריאת כלל התוצרים שהועלו אני מגלה כי הדבר יוצר מנעד כתיבה מגוון המציג פנים שונות של תפיסותיי ואמונותיי המקצועיות.
בתחילת תהליך הכתיבה כל רשומה נכתבה בבת אחת, בפעם אחת יצא כל מה שביקשתי להגיד.
עם הזמן הפכה הכתיבה לתהליך. לאחר הרישום הראשוני שבתי אל הרשומה, הוספתי ושיניתי. אני מאמינה שבכך הפכה הכתיבה והתהליך שבצידה למשמעותי ועמוק בהרבה.
בחלוף הזמן, מבלי להרגיש הפכה הכתיבה לחלק ממני. כל כתבה בעיתון, כל נושא חדש המתקשר לטכנולוגיה התחבר באופן ישיר לרשומה הבאה. חיפוש אחר חומרים עשירים ומגוונים ליווה אותי בכל ימות השבוע. לעיתים חשתי כי הרשומה בוערת תחת ידי. הכתיבה הפכה לצורך. הבלוג הפך למקום לביטוי המחשבות והתהיות המקצועיות שלי וסייע בגיבושן.
ככל שעבר הזמן הפך פרויקט הרישום למקור גאוותי אותו אני חולקת עם מכרי ומשפחתי.
אולם, אני חשה כי השינוי המהותי הוא השינוי הפנימי- עברתי מלהאמין בתקשוב מערכת החינוך ללחיות זאת. אני בטוחה שהרישום השבועי אשר חייב אותי להישאר מעודכנת ורלוונטית סייע רבות לתמורה האישית שעברתי.
ומעל הכל – תודה!
תודה על ההזדמנות להעמיק בתכנים רלוונטיים שזימנו התמודדות עם היבטים שלא הכרתי ובכך סייעו להתפתחותי המקצועית.
תודה על התגובות שהחלו להגיע ושאיפשרו לי הרהור וחשיבה נוספת על התכנים אותם כתבתי והאירו את עיני.
תודה על במה לבטא את שבתוכי.
תודה על שמצאתי את הקול הפנימי שלי שהפך לברור ומשמעותי.
תודה על ההזדמנות.
בחרתי לסכם את פעילות הבלוג מאז ועד היום גם בדרך יצירתית-
באמצעות יצירת מפה רב ממדית ואינטראקטיבית המשקפת את התהליך כולו:
השירה הזו שנמשכה לכל אורך אחד עשר החודשים האחרונים, מגיעה כעת לקו הסיום.
מדובר בפרידה מבחינה רשמית, אולם אין אומר הדבר שכאן מסתיים תהליך הכתיבה.
בטוחני שאשוב ואכתוב מעל דפי הבלוג בכל פעם שאחוש צורך לביטוי עצמי.
נתראה בהמשך,
מורן
