‏הצגת רשומות עם תוויות התאמת מערכת החינוך למאה ה-21. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות התאמת מערכת החינוך למאה ה-21. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 4 בדצמבר 2011

מנותקים? בואו נתחבר...

"המדיה החברתית במרחב הדיגיטלי הופכת למשמעותית ומשפיעה כמעט על כל תחום בחיינו" (הסגל, 2011 עמ' 13). את ההשפעה המכרעת של המדיה החברתית ניתן לראות בעיקר על בני הנוער.

במקום שמערכת החינוך תבחר לנצל את המרחב הדיגיטלי בכלל ואת המדיה החברתית בפרט כאמצעי עזר להתקרבות לעולם הלומדים, היא פרסמה לפני מספר ימים הוראה האוסרת על מורים ליצור אינטראקציה עם תלמידים בפייסבוק.

כתבה בחדשות ערוץ 2 זימנה שני מורים בעלי עמדות מנוגדות לדון בתקנה זו.


סרטון מתוך: mako.co.il/news-channel2/Six-Newscast/Article-890cc9b4c20f331017.htm

עמדותיהם של המורים בכתבה מעידות על הפער הקיים במערכת החינוך. מחד, המורה יוסי פרבר המדבר על המדיה החברתית כהזדמנות חינוכית, משמעותית ואותנטית ליצירת קשר. מאידך, המורה אורית טטי, המצדדת בהפרדת המורים מהרשתות החברתיות, בד בבד עם תיאוריה את הצעדים המשמעותיים שעושה בית הספר על מנת להיות רלוונטי למאה ה-21.

איך ניתן להתחבר לעולם התלמידים באופן רלוונטי המותאם למאה ה-21 ולהתעלם לחלוטין מהפלטפורמה החברתית המהווה חלק נכבד מחייהם?

לדעתי, תקנה זו ומורים המצדדים בה, יהפכו את מערכת החינוך למנותקת מעולמם של הלומדים!
במקום לחנך את המורים להתנהלות נבונה ובטוחה ברשת החברתית – המורים מפחדים ונמנעים מהמדיום החברתי.

כפי שאמר פרנקלין רוזוולט" אין לפחד, אלא מהפחד עצמו". הפחד של המורים והדרתם מהמדיה החברתית הוא זה אשר נמצא בעוכריהם! במקום לברוח ולהימנע יש להתמודד. כפי שכבר כתבתי בפוסט זה בעבר ההתמודדות טמונה בקביעת כללים להתנהלות מורים ברשתות החברתיות. 

כמורה, אשר התנסתה בשימוש בפייסבוק כפלטפורמה להידברות ותקשורת מוצלחת עם תלמידיה אני יכולה לגזור מספר כללי התנהגות (הכללים שיפורטו רלוונטיים לתלמידים מעל גיל 13 הרשאים לפתוח חשבון ברשת החברתית). 

ראשית, כדי שהמורה יוכל לנהל שיח חופשי עם תלמידיו מבלי לחשוש מכניסה לעולמו האישי, עליו לפתוח חשבון פייסבוק נפרד, המיועד להיקשרות מקצועית בלבד. כמובן שכדאי לפני כן להגביל את הגדרות הפרטיות של חשבון הפייסבוק הכללי לחברים בלבד!

כמו כן, חשוב ליצור שיח עם התלמידים הקשור לנושאים הרלוונטיים ללימודים ולכיתה. התנהלות בנושאים אלו מבהירה מיד את הגבולות הנהוגים במרחב הכיתתי ברשת החברתית.

בנוסף, כאשר תלמיד פועל באופן שאינו ראוי במרחב הכיתתי, ניתן להעיר ולתווך את כללי ההתנהגות הנהוגים במרחב הדיגיטאלי. מעורבותו של מורה במרחב זה מאפשר את המעבר מלדבר על זהירות ואתיקה ברשת ללעשות זאת בזמן אמת!

כאשר משרד החינוך יקבע כללי התנהגות למורים במדיה החברתית, הם יוכלו להפיק תועלת ולהנות מהערך המוסף שיש למרחב זה.

דוגמה אחת מיני רבות לכך טמונה בפרויקט של אלווין קולינסון, שהחליט לשחזר את רצף האירועים ההיסטוריים של מלחמת העולם השנייה. הוא צייץ לראשונה ב- 31 לאוגוסט – 72 שנה אחרי שהטנקים של היטלר חצו את גבול פולין....

נכון להיום יש יותר מ- 140 אלף איש אשר עוקבים "בשידור חי" אחר ההתנהלות של המלחמה הגדולה מכולן!

פרויקט שכזה מבטא את אפשרויות הלמידה הגלומות במדיה החברתית.

שיעורי ההיסטוריה נחשבו מאז ומעולם לפחות אטרקטיביים. אולם, הפיכת ההיסטוריה לעכשווית הנשענת על תאריכים בלוח השנה יכולה להפיח בכל תלמיד את "רוח הלמידה". הפרסום ברשת החברתית מעורר הדים גם בקרב אנשים שאינם קשורים לפרויקט הלימודי ומעשיר את הידע הנמצא בספרי הלימוד.

בטוחני, שדוגמה זו ויתרונותיה לתהליכי הלמידה של התלמידים יכולה לשכנע גם את משרד החינוך לסור מהתקנה שפרסם, לקבוע כללי התנהלות אחידים עבור מורים ברשתות החברתיות ובכך להיות מחוברים לעולמם של הלומדים.

יום ראשון, 21 באוגוסט 2011

מערכת החינוך בישראל- תמונת מצב

לפניכם כתבתו של מיקי רוזנטל על מערכת החינוך בישראל. 




כתבה זו בוחנת את מערכת החינוך בישראל, תוך עריכת השוואה בין בית ספר פרטי לבית ספר ציבורי ומנסה להבין מהם הדברים הזקוקים לשינוי.


הצפייה בכתבה מעלה שאלות, תהיות ומחשבות רבות בהקשר לאופן בו מתנהלת מערכת החינוך כיום. שני בתי הספר המוצגים מצליחים לעורר עשייה חינוכית חיובית המקדמת את הלמידה ואופניה ובעיקר מצליחה לגעת בתלמידים. האחד, עושה זאת כנגד כל הסיכויים. לאחר, ישנם כל האמצעים.

אם כך, מהו המפתח להצלחה?

הכתבה מדגישה מספר אלמנטים מהותיים אשר עשויים לקדם את אופן ההוראה והלמידה, אשר יישומם יסייע לצמצום הפערים הקיימים בין בתי הספר הציבוריים לבתי הספר הפרטיים.

ראשית, יש להעלות את מעמדו של המורה.היבט זה ייושם בשתי דרכים. האחת העלאת השכר והשנייה יצירת מערך מיון של כוח ההוראה עוד בשלבי הכשרת המורים. לשני היבטים אלו אני מוסיפה היבט נוסף ומשמעותי של האופן בו יוכשר המורה כמורה מקצועי, בעל ערכים ועמדות פדגוגיות והוראתיות ראויות, ערכיות ומעודכנות למאה ה- 21. לעניות דעתי, חלק ממכלול הידע שעל המורה לרכוש הוא ידע משמעותי בתחום התקשוב, כדוגמת מיומנויות תקשוב, הבנת המרחב הגלובלי והיכולת לקדם את תהליך ההוראה באמצעותו. תוכנית התקשוב הנוכחית של מדינת ישראל מבינה את הצורך להתחיל את המהפכה בחינוך מהמורה. הפעם, ישנה התאמה בין התפיסה המוצגת בכתבה לבין תפיסתו של משרד החינוך ועל כן, אולי ישנו סיכוי טוב שהפעם יתחולל שינוי אמיתי.

אך האם שינוי מעמדו של המורה יצליח לבדו להביא לשינוי? ייתכן ויש צורך בתוספת תקציב.

יש שיאמרו כי יש קושי להוסיף לתקציב החינוך ולכן נמנע שינוי פניו, האומנם?

רוזנטל חושף בכתבתו את הבעיה של מערכת החינוך בחלוקת המשאבים. הוא משווה בנינו לבין בריטניה בה לומדים פי 10 יותר תלמידים מאשר במדינת ישראל. שם, ישנם 15 מוסדות מנהלתיים החולשים על כל מערכת החינוך. כאן, ישנם 260 כאלה!

אין ספק שמערכת החינוך של בריטניה בהחלט ראויה להערכה ואם הם יכולים ליצור מערכת ניהולית יעילה, מצליחה וקטנת היקף, אז בודאי שגם אנו יכולים.

את התקציב העודף שיוותר מצמצום זה ניתן להשקיע בדברים המהותיים, כגון: תהליך הכשרתו של המורה ויצירת תנאי עבודה הוגנים אשר יסייעו למורים בפיתוח שיעורים חווייתיים, המשלבים גירויים ולמידה בהתנסות.

כמו כן, יוכלו לשמש התקציבים לפיתוח שיטות הוראה אשר יחליפו את שיטת ההוראה הפרונטאלית הנהוגה מזה 200 שנה. כך, יושקעו  המשאבים הנותרים ביצירת עמדות מחשבים בכל הכיתות, הרחבת רשת האינטרנט, מתן מחשב נייד לכל תלמיד.

נכון, זה נעשה גם כיום. אבל בקנה מידה קטן ובאופן הדרגתי ואיטי כל כך, עד שנדמה שכשנסיים להצטייד נאלץ להתחיל את כל התהליך מחדש.  מדוע שלא נפעל בתחום זה כמו רוסיה, אשר ציידה את מערכת החינוך שלה בקצב מסחרר של 300 מחשבים ליום? אם ננתב חלק מתקציב החינוך למטרה זו נראה שהדבר לא בשמים, אלא ניתן להגשמה- כאן ועכשיו!!!

התלמידים מביה"ס "אורט סינגלובסקי" מביעים בכתבה אי שביעות רצון ממערכת החינוך שלהם. הם מבקשים יחס אישי, יצירת עניין בשיעור, הנגשה ולמידה משמעותית. בתי הספר הפרטיים כבר מיישמים זאת הלכה למעשה. בתי הספר הציבוריים יכולים ליישם זאת אף הם בעזרת שינוי אופן ההוראה לשם התאמת מערכת החינוך לעולם בו חיים תלמידנו. לשם כך, יש לשלב את התקשוב באופן אינטגראלי בהוראה, לא בעוד שנה- שנתיים או בפעימה ראשונה, שנייה או שלישית אלא כבר היום! 

הסרטון:
ישראל 2011: כך נראים ההבדלים בין החינוך הפרטי לחינוך הציבורי. מתוך:


יום ראשון, 31 ביולי 2011

תוכנית התקשוב הארצית



בשבוע שעבר זכינו, תלמידי מגמת תקשוב ולמידה לדורותיהם, לשמוע הרצאה על תוכנית התקשוב הלאומית מפיו של רוני דיין.

רוני הציג את התוכנית כשחר חדש במערכת החינוך, לטענתו זוהי התוכנית הראשונה במדינת ישראל הנותנת מענה למכלול של היבטים תוכנים, חברתיים- ערכים וארגוני. וזאת מתוך מטרה להשאיר את ביה"ס רלוונטי עבור הלומדים.

על מנת לשמוע עוד קצת על התוכנית, נצפה בסרטון הבא:






הסרטון מציג את הדגם המיטבי והניסויי של תוכנית התקשוב בו לכל תלמיד יש גישה למחשב נייד והכיתה כוללת לוח חכם. אולם, הרוב המוחלט של בתי ספר המשתתפים בתוכנית מצויד רק בעמדת מורה, מקרן ורשת אינטרנט. אין ספק שהצטיידות זו מותירה את השיעורים כשיעורים פרונטאליים בעיקרם, העושים שימוש בטכנולוגיה כגימיק ולא לשם שינוי מקיף ומהותי של הפדגוגיה.

נדב בדריאן, מעלה בפוסט שפרסם קושי נוסף הדן בפער בין הרצוי למצוי. מצד אחד החזון מדבר על פיתוח דמות בוגר בעל יכולת יצירה ולמידה עצמית עם גמישות מחשבתית. מאידך, הגישה נותרת מכניסטית ותבניתית.

אני בהחלט מסכימה עם עמדתו של נדב. גם תוכנית זו אינה נותנת את המענה התקשובי אליו אנו מכוונים.

אולם, כמו כל היבט בעולם בו אנו חיים- אין דבר שהוא מושלם! הרפורמה המתגבשת בתחום התקשוב אולי רחוקה מלהיות מושלמת וככאלה המחונכים לראייה מפוקחת וביקורתית, אנו בהחלט רואים את נקודות התורפה ומתקשים להתעלם מהן.

ייתכן, כי אין זו התחלה של שחר חדש. אולי השחר יעלה עוד מספר שנים, אולי לעולם לא?

אך כפי שאומר גדעון סער בסרטון- "זוהי התחלה של צעידה אל העתיד". וכטבעה של כל התחלה אנו רואים כיום רק את צעדיה הראשונים.

העקרונות המלווים את התוכנית נכונים במהותם.

זוהי הפעם הראשונה שמשרד החינוך מצהיר באופן רשמי על מקומו המרכזי של המורה ועל כך שהמפתח להצלחת התוכנית טמון בהשקעה במורים. אני בהחלט מברכת על תפיסה זו.

כמו כן, התחלת יישום התוכנית דווקא במחוז דרום וצפון מעידה על הרצון לצמצם את הפערים הדיגיטאליים והבנת החשיבות המרכזית שיש לכך. בנוסף, ההבנה שיש לתמוך בבתי הספר ולהעניק תמיכה טכנולוגית גם לאחר שלב ההצטיידות הראשוני מבטיחה את המשך יישומה.

כמורה לחינוך מיוחד, הורגלתי לראות גם שינויים מיקרוסקופיים כאשר הם מתחוללים. נכון, הדרך עוד בהחלט ארוכה. אין ספק שלא לכך התכוון המשורר שכתב על תקשוב והתאמת מערכת החינוך למאה ה-21. אך אני בהחלט מתחילה לראות את ניצני האור בקצה המנהרה...