מערכת החינוך בישראל- תמונת מצב

לפניכם כתבתו של מיקי רוזנטל על מערכת החינוך בישראל. 




כתבה זו בוחנת את מערכת החינוך בישראל, תוך עריכת השוואה בין בית ספר פרטי לבית ספר ציבורי ומנסה להבין מהם הדברים הזקוקים לשינוי.

הצפייה בכתבה מעלה שאלות, תהיות ומחשבות רבות בהקשר לאופן בו מתנהלת מערכת החינוך כיום. שני בתי הספר המוצגים מצליחים לעורר עשייה חינוכית חיובית המקדמת את הלמידה ואופניה ובעיקר מצליחה לגעת בתלמידים. האחד, עושה זאת כנגד כל הסיכויים. לאחר, ישנם כל האמצעים.

אם כך, מהו המפתח להצלחה?

הכתבה מדגישה מספר אלמנטים מהותיים אשר עשויים לקדם את אופן ההוראה והלמידה, אשר יישומם יסייע לצמצום הפערים הקיימים בין בתי הספר הציבוריים לבתי הספר הפרטיים.

ראשית, יש להעלות את מעמדו של המורה.היבט זה ייושם בשתי דרכים. האחת העלאת השכר והשנייה יצירת מערך מיון של כוח ההוראה עוד בשלבי הכשרת המורים. לשני היבטים אלו אני מוסיפה היבט נוסף ומשמעותי של האופן בו יוכשר המורה כמורה מקצועי, בעל ערכים ועמדות פדגוגיות והוראתיות ראויות, ערכיות ומעודכנות למאה ה- 21. לעניות דעתי, חלק ממכלול הידע שעל המורה לרכוש הוא ידע משמעותי בתחום התקשוב, כדוגמת מיומנויות תקשוב, הבנת המרחב הגלובלי והיכולת לקדם את תהליך ההוראה באמצעותו. תוכנית התקשוב הנוכחית של מדינת ישראל מבינה את הצורך להתחיל את המהפכה בחינוך מהמורה. הפעם, ישנה התאמה בין התפיסה המוצגת בכתבה לבין תפיסתו של משרד החינוך ועל כן, אולי ישנו סיכוי טוב שהפעם יתחולל שינוי אמיתי.

אך האם שינוי מעמדו של המורה יצליח לבדו להביא לשינוי? ייתכן ויש צורך בתוספת תקציב.

יש שיאמרו כי יש קושי להוסיף לתקציב החינוך ולכן נמנע שינוי פניו, האומנם?

רוזנטל חושף בכתבתו את הבעיה של מערכת החינוך בחלוקת המשאבים. הוא משווה בנינו לבין בריטניה בה לומדים פי 10 יותר תלמידים מאשר במדינת ישראל. שם, ישנם 15 מוסדות מנהלתיים החולשים על כל מערכת החינוך. כאן, ישנם 260 כאלה!

אין ספק שמערכת החינוך של בריטניה בהחלט ראויה להערכה ואם הם יכולים ליצור מערכת ניהולית יעילה, מצליחה וקטנת היקף, אז בודאי שגם אנו יכולים.

את התקציב העודף שיוותר מצמצום זה ניתן להשקיע בדברים המהותיים, כגון: תהליך הכשרתו של המורה ויצירת תנאי עבודה הוגנים אשר יסייעו למורים בפיתוח שיעורים חווייתיים, המשלבים גירויים ולמידה בהתנסות.

כמו כן, יוכלו לשמש התקציבים לפיתוח שיטות הוראה אשר יחליפו את שיטת ההוראה הפרונטאלית הנהוגה מזה 200 שנה. כך, יושקעו  המשאבים הנותרים ביצירת עמדות מחשבים בכל הכיתות, הרחבת רשת האינטרנט, מתן מחשב נייד לכל תלמיד.

נכון, זה נעשה גם כיום. אבל בקנה מידה קטן ובאופן הדרגתי ואיטי כל כך, עד שנדמה שכשנסיים להצטייד נאלץ להתחיל את כל התהליך מחדש.  מדוע שלא נפעל בתחום זה כמו רוסיה, אשר ציידה את מערכת החינוך שלה בקצב מסחרר של 300 מחשבים ליום? אם ננתב חלק מתקציב החינוך למטרה זו נראה שהדבר לא בשמים, אלא ניתן להגשמה- כאן ועכשיו!!!

התלמידים מביה"ס "אורט סינגלובסקי" מביעים בכתבה אי שביעות רצון ממערכת החינוך שלהם. הם מבקשים יחס אישי, יצירת עניין בשיעור, הנגשה ולמידה משמעותית. בתי הספר הפרטיים כבר מיישמים זאת הלכה למעשה. בתי הספר הציבוריים יכולים ליישם זאת אף הם בעזרת שינוי אופן ההוראה לשם התאמת מערכת החינוך לעולם בו חיים תלמידנו. לשם כך, יש לשלב את התקשוב באופן אינטגראלי בהוראה, לא בעוד שנה- שנתיים או בפעימה ראשונה, שנייה או שלישית אלא כבר היום! 

הסרטון:

ישראל 2011: כך נראים ההבדלים בין החינוך הפרטי לחינוך הציבורי. מתוך:

http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=794999

תוכנית התקשוב הארצית

בשבוע שעבר זכינו, תלמידי מגמת תקשוב ולמידה לדורותיהם, לשמוע הרצאה על תוכנית התקשוב הלאומית מפיו של רוני דיין.

רוני הציג את התוכנית כשחר חדש במערכת החינוך, לטענתו זוהי התוכנית הראשונה במדינת ישראל הנותנת מענה למכלול של היבטים תוכנים, חברתיים- ערכים וארגוני. וזאת מתוך מטרה להשאיר את ביה"ס רלוונטי עבור הלומדים.

על מנת לשמוע עוד קצת על התוכנית, נצפה בסרטון הבא:






הסרטון מציג את הדגם המיטבי והניסויי של תוכנית התקשוב בו לכל תלמיד יש גישה למחשב נייד והכיתה כוללת לוח חכם. אולם, הרוב המוחלט של בתי ספר המשתתפים בתוכנית מצויד רק בעמדת מורה, מקרן ורשת אינטרנט. אין ספק שהצטיידות זו מותירה את השיעורים כשיעורים פרונטאליים בעיקרם, העושים שימוש בטכנולוגיה כגימיק ולא לשם שינוי מקיף ומהותי של הפדגוגיה.

נדב בדריאן, מעלה בפוסט שפרסם קושי נוסף הדן בפער בין הרצוי למצוי. מצד אחד החזון מדבר על פיתוח דמות בוגר בעל יכולת יצירה ולמידה עצמית עם גמישות מחשבתית. מאידך, הגישה נותרת מכניסטית ותבניתית.

אני בהחלט מסכימה עם עמדתו של נדב. גם תוכנית זו אינה נותנת את המענה התקשובי אליו אנו מכוונים.

אולם, כמו כל היבט בעולם בו אנו חיים- אין דבר שהוא מושלם! הרפורמה המתגבשת בתחום התקשוב אולי רחוקה מלהיות מושלמת וככאלה המחונכים לראייה מפוקחת וביקורתית, אנו בהחלט רואים את נקודות התורפה ומתקשים להתעלם מהן.

ייתכן, כי אין זו התחלה של שחר חדש. אולי השחר יעלה עוד מספר שנים, אולי לעולם לא?

אך כפי שאומר גדעון סער בסרטון- "זוהי התחלה של צעידה אל העתיד". וכטבעה של כל התחלה אנו רואים כיום רק את צעדיה הראשונים.

העקרונות המלווים את התוכנית נכונים במהותם.

זוהי הפעם הראשונה שמשרד החינוך מצהיר באופן רשמי על מקומו המרכזי של המורה ועל כך שהמפתח להצלחת התוכנית טמון בהשקעה במורים. אני בהחלט מברכת על תפיסה זו.

כמו כן, התחלת יישום התוכנית דווקא במחוז דרום וצפון מעידה על הרצון לצמצם את הפערים הדיגיטאליים והבנת החשיבות המרכזית שיש לכך. בנוסף, ההבנה שיש לתמוך בבתי הספר ולהעניק תמיכה טכנולוגית גם לאחר שלב ההצטיידות הראשוני מבטיחה את המשך יישומה.

כמורה לחינוך מיוחד, הורגלתי לראות גם שינויים מיקרוסקופיים כאשר הם מתחוללים. נכון, הדרך עוד בהחלט ארוכה. אין ספק שלא לכך התכוון המשורר שכתב על תקשוב והתאמת מערכת החינוך למאה ה-21. אך אני בהחלט מתחילה לראות את ניצני האור בקצה המנהרה...

"האח הגדול" רואה ה-כ-ל!!!

לפני כשבוע בעודי משוטטת באינטרנט החלטתי להביע תמיכה בארגון מסוים, התחלתי למלא את פרטי האישים אולם נמלכתי בדעתי ברגע האחרון. בשעות אחר הצהרים מצלצל הטלפון האישי שלי מן הצד השני מדברים איתי אנשי אותו ארגון המבקשים ממני לחזור בי ולהירשם.


כיצד הם קיבלו את הטלפון שלי ופרטי האישיים? פשוט מאוד- דרך הפרטים שמילאתי באתר, על אף שלא סיימתי את תהליך ההרשמה והם אינם נשלחו.

ההפרה של כללי האתיקה ברשת מוכרים לי וגם אופייה של הרשת הדיגיטאלית ולמרות זאת הייתה לי זו הפעם הראשונה בה חשתי זאת על בשרי. פתאום הבנתי הלכה למעשה עד כמה המרחב המתוקשב פרוץ ועד כמה כל מידע קטן שאנו מכניסים, על אף שנדמה לנו שאין מי שרואה ועושה בו שימוש, עשוי לשמש כנגדנו.

הסיטואציה הזו הדגישה בפני ביתר שאת את הצורך לחנך את הדור הדיגיטאלי להבנת ושמירת הפרטיות שלו. כמי שפתחה כרטיס משתמש מיוחד בפייסבוק על מנת לתקשר עם תלמידיה אני עדה לאופן התקשורת שלהם- כיום בעזרת הגדגאט' של האייפון הם מדווחים על מיקומם בכל רגע ורגע, ממלאים פרטים בכל הגרלה המבטיחה להם זכייה בטוחה ומאשרים כל אדם אשר מציע להם חברות. למעשה, בני הנוער בימינו חושפים פרטים אישיים אשר עשויים לסכן את ביטחונם האישי.

משרד החינוך גורס, כי יש לחנך את הלומד לניצול המידע הזמין ברשת באופן ביקורתי תוך שמירה על כללי הזהירות, היושר והכבוד לזולת וכלפי המידע תוך שמירת זכויות יוצרים (משרד החינוך, 2011). אולם, למרות המודעות הקיימת לצורך בהקניית מיומנויות של נטיקה ורצונה של מערכת החינוך לקדם מודעות זו, תלמידנו טרם הפנימו זאת.

לדעתי, על המורים להשתמש בדרכים רבות ומגוונות לשם הטמעת מיומנות זו- שכן כפי שמסייעים לילד ללמוד לחצות את הכביש בבטחה לשם שמירה על ביטחונו, יש לחנך לשמירה על כללי הזהירות ברשת.

היום, יותר מתמיד עלינו לזנוח את אופן ההוראה ונושאי ההוראה המסורתיים ולעבור להקניית מיומנויות הרלוונטיות יותר למאה ה- 21. אחת המיומנויות המרכזיות היא האתיקה ברשת (נטיקה). לכן יש להורות נושא זה בדומה לאופן ההוראה של מקצועות השפה והמתמטיקה וליצור יחידת הוראה שלמה אודות הצורך באתיקה ברשת שם יתנסו התלמידים בלמידה חוויית תוך פיתוח מיומנויות חשיבה גבוהות. כמו כן, יש להוסיף ולשוחח עם התלמידים על נושא זה ולזמן להם מצבי התמודדות שונים הנעשים תחת פיקוחו של המורה. למעשה, הזהירות הנדרשת ברשת צריכה להיות שזורה כחוט השני בכל התהליך המידעני והלימודי כאחד (האגף לתכנון לימודים, 2009).



ביבליוגרפיה:

משרד החינוך (2011). אתיקה. אוחזר ב- 26 ביוני 2011 מתוך:

http://cms.education.gov.il/educationcms/units/mazkirut_pedagogit/meidaanut/etika/firstpage.htm

האגף לתכנון לימודים (2009). מידענות – מתווה לפיתוח תהליכים מידענים במהלך הלמידה של תחומי הדעת להתנהלות לומדים בסביבה עתירת מידע. אוחזר ב- 26 ביוני 2011 מתוך: http://cms.education.gov.il/NR/rdonlyres/F3D8C8AA-4B4A-4CE7-B92E-05D3EB036EBD/88724/meydaanut.pdf

כמה מילים על חשיבה...

מזה מספר שנים מנסה מערכת החינוך לשלב בחובה למידה מתוקשבת ומתהדרת בפרויקטים של שילוב מחשבים בלמידה ומחשב לכל ילד.

אולם, במספר רב של מטלות לימודיות מתוקשבות ניתן לראות כי מרבית הפעילויות מעבירות את המרחב הכיתתי ודפי העבודה אל המרחב האינטרנטי המתוקשב תוך שימוש במאגרי המידע הממוחשבים.

עמי סלנט ( 2011) גורס כי תהליך החשיבה כולל שני אופני חשיבה- חשיבה מסתעפת וחשיבה מתכנסת. חשיבה מסתעפת מאפשרת למחשבה להסתעף ולחרוג מגבולותיה הצרים של הבעיה. לעומת זאת, חשיבה מתכנסת הינה חשיבה הדורשת החלטות של כן ולא ומצמצמת מחשבות אל הנקודה בה יכולה לשלוט הלוגיקה.

רוב רובם של המורים לוקים בחשיבה המתכנסת וכך גם נראות מטלותיהן המתוקשבות ואיך לא? הם הרי יציר הבריאה של מערכת שחינכה לחשיבה במושגים של שחור ולבן (כן/לא או במילים אחרות -חשיבה מתכנסת). פתאום נוצר הצורך ההכרחי לשנות את אופן החשיבה ולהתחיל לחשוב באופן שונה אשר מחובר למאפייני המאה ה- 21.

על מנת לרכוש את החשיבה המסתעפת ולנסח מטלות בשמה, על המורים ללמוד ולהשקיע הרבה יותר חשיבה ומאמץ.

לא פשוט- בהחלט! מאתגר- ללא ספק! אפשרי- בטוח!

אולם בטרם נשיים את אופן החשיבה של הלומדים בשם "חשיבה מסתעפת", יש לשנות תחילה את אופן הלמידה מלמידה נייחת ומקובעת ללמידה פעילה שתסייע להבניית הידע בכל תהליך של למידה וכל שכן במרחב הדיגיטאלי המאפשר גמישות, קישוריות וטומן בתוכו מאגרי ידע בלתי נדלים.

כמו כן, יש להתמיר את תהליך הלמידה של הלומדים ולחנך לארסנל שלם של הכשרי חשיבה המתבססים על יצירתיות, העמקה, הרהור וערעור על העובדות והנושאים הנלמדים.

יישום של אופני חשיבה אחרים מאופן החשיבה המסורתי והמקובע בתהליך הלמידה יוביל את התהליך כולו אל מחוזות חדשים. מחוזות אשר יובילו בסופו של יום אל החשיבה המסתעפת החיונית כל כך ללמידה המתוקשבת.



סלנט, ע' (2007). לאופייה של המטלה המקוונת כיום: מה בין איה למאיה? אוחזר ב- 20 למאי 2011 מתוך:

http://pschools.haifanet.org.il/arlozerov/DocLib7/%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%94%20%D7%A9%D7%9C%20%D7%94%D7%9E%D7%98%D7%9C%D7%94%20%D7%94%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%95%D7%A0%D7%AA%20%D7%9B%D7%99%D7%95%D7%9D.pdf

"כל חיינו כספר פתוח" או במילים אחרות- "הפייסבוק"

בשנים האחרונות אנו עדים לכך שהרשתות החברתיות הולכות וצוברות תאוצה הן בקרב בני נוער והן בקרב מבוגרים.
הסרטון הבא מדגים ב- 2 דקות ו- 51 שניות כיצד מתנהלים כל חיינו בפייסבוק (אלמוג, 2010).



הסרט מטיב לתאר את האופן שבו בני הנוער, שהם יציר התקופה הנוכחית,
תופסים את עולמם. בני הנוער כיום נמדדים על פי האופן שבו הם מציגים עצמם ברשת
החברתית, הם נמדדים בעיקר על פי כמות החברים, כמות העדכונים, התמונות שמעלים וכמות ה- LIKE שמקבלים. אז כן! כיום הרשת החברתית מהווה חלק מרכזי בחייהם והיא היא זירת האירועים המרכזית.

יפה מגנס, ראש אולפנית תל אביב טוענת כי " הנוער משלה את עצמו שהוא מחובר לעצמו, אך הוא מחובר למכשירים. בתקופה הפוסט מודרניסטית הילד מחובר למחשב, מחובר לפלאפון ויש להחזיר את האדם אל עצמו". ( מתוך: פני הדור כפני פייס הבוק - News.aspx/211210" )

אמירתה של מגנס מהווה ביקורת קשה מאוד לעולם בו אנו חיים, זוהי אמירה מכלילה ולא פשוטה כלל, אך האם היא מטיבה לתאר את בני הנוער בימינו?
לדעתי, יש אמת בדבריה של מגנס, אינני יודעת אם הנוער משלה עצמו שהוא מחובר לעצמו. הנוער שאני פוגשת אינו טוען כדבר הזה, אולם הוא בהחלט מחובר אל הטכנולוגיה ולסממניה העיקרים- המחשב והפלאפון. וכן, נראה שלשם מתנקזים כל חייו. הפלאפון היקר עם מסך המגע וריבוי החברים בפייסבוק אשר עושים לו LIKE הם המדד שלו להצלחה בחיים.

אם כך, על מי מוטלת האחריות לכך שבני הנוער שלנו נראים באופן זה?
לדעתי האחריות לכך מוטלת עלינו, על כולנו! לנו, למבוגרים יש תפקיד בחייהם של הילדים ובני הנוער. אנחנו צריכים לסייע להם להבין את העולם בו אנו חיים, לעורר אותם לחשיבה אודות המציאות הקיימת והמציאות בפייסבוק ולתווך להם את יתרונותיה וחסרונותיה של הרשת החברתית. הכי פשוט זה להאשים את הילדים בכך שהם שטחיים ושיש להחזירם אל עצמם, אולם מה אנו, כחברה, כאנשים מבוגרים, עושים על מנת לשנות מצב זה? אז זהו שנכון להיום, לא הרבה. וכן, גם במקרה הזה המפתח להצלחה טמון במערכת החינוך.

כמורה אני מבינה שהתפקיד שלי בעולמם של תלמידי הוא משמעותי וחשוב. כשהתחברתי לרשת החברתית עשיתי בחירה שלא לאשר את תלמידי כחברי, מתוך רצון להפריד ולהציב את הגבול. אולם, אני עדה לאופן התנהלותן של חברותי המורות ברשת החברתית ולעיתים אני נדהמת. הן אשר בחרו להתחבר אל תלמידיהם גם ברשת החברתית בוחרות להשתמש בבמה זו גם על מנת להעביר הודעות החשובות ללמידה, אולם... בנוסף הן בוחרות לחשוף את כל עולמן הפרטי מבלי להבין או לזכור שגם תלמידיהם חשופים לתכנים אלו. אם למורים, שתפקידם להוות דוגמה אישית ולסייע בראיית העולם נכוחה מטשטשים את הגבולות- אז מה אנו מצפים מילדינו?

אם כך, נראה שאין להשאיר מלאכה זו של תיווך המציאות ברשתות החברתיות לשיקול דעתם של המורים.

רותם א' ואבני ע' (2010) טוענים כי יש להסדיר מדיניות של התנהלות בית ספרית ברשת החברתית. אני בהחלט מסכימה עם עמדתם. במאמרם " נוהל שימוש במדיה חברתית מקוונת בבית הספר" הם מפרטים מהם הצעדים שעל בית הספר והמורים המיצגים אותו לבצע על מנת למצות את ההיבטים החיוביים ולמנוע נזקים אפשריים שעלולים לשבש ולפגום בעבודת בית הספר ובאנשים הקשורים בו.

אני חושבת שעל מנת לבצע שינוי בתפיסת עולמם של ילדינו, יש להתחיל זאת ממדיניות חינוכית אחידה וכלל מערכתית כלפי הרשתות החברתיות. שינוי שכזה יתווך לתלמידים את הגבולות הקיימים במציאות ואשר היטשטשו ברשתות החברתיות. לאחר שיתרחש שינוי מסוג זה, יש לעבור להסברה לתלמידים ולהוריהם. פעילות של הסבר ויישום של "כללי התנהגות ברשת החברתית" וסדנאות לחיבור אל העצמי יובילו את התלמידים לעבר העולם אותו אנו מייחלים להם.

הפיתרון הוא בעשייה לקראת המטרה ולא בדיבורים וביקורת על המקום אליו הגענו.

ביביליוגרפיה:

אבני ע' ורותם א' (2010). נוהל שימוש במדיה חברתית מקוונת בבית הספר. אוחזר ב- 6 במאי 2011 מתוך: http://ianethics.com/?page_id=2606

אלמוג, מ' (2010). "החיים הם פייסבוק". אוחזר ב-16 במאי 2011 מתוך:
http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=3754663