‏הצגת רשומות עם תוויות מדיה חברתית. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מדיה חברתית. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 4 בדצמבר 2011

מנותקים? בואו נתחבר...

"המדיה החברתית במרחב הדיגיטלי הופכת למשמעותית ומשפיעה כמעט על כל תחום בחיינו" (הסגל, 2011 עמ' 13). את ההשפעה המכרעת של המדיה החברתית ניתן לראות בעיקר על בני הנוער.

במקום שמערכת החינוך תבחר לנצל את המרחב הדיגיטלי בכלל ואת המדיה החברתית בפרט כאמצעי עזר להתקרבות לעולם הלומדים, היא פרסמה לפני מספר ימים הוראה האוסרת על מורים ליצור אינטראקציה עם תלמידים בפייסבוק.

כתבה בחדשות ערוץ 2 זימנה שני מורים בעלי עמדות מנוגדות לדון בתקנה זו.


סרטון מתוך: mako.co.il/news-channel2/Six-Newscast/Article-890cc9b4c20f331017.htm

עמדותיהם של המורים בכתבה מעידות על הפער הקיים במערכת החינוך. מחד, המורה יוסי פרבר המדבר על המדיה החברתית כהזדמנות חינוכית, משמעותית ואותנטית ליצירת קשר. מאידך, המורה אורית טטי, המצדדת בהפרדת המורים מהרשתות החברתיות, בד בבד עם תיאוריה את הצעדים המשמעותיים שעושה בית הספר על מנת להיות רלוונטי למאה ה-21.

איך ניתן להתחבר לעולם התלמידים באופן רלוונטי המותאם למאה ה-21 ולהתעלם לחלוטין מהפלטפורמה החברתית המהווה חלק נכבד מחייהם?

לדעתי, תקנה זו ומורים המצדדים בה, יהפכו את מערכת החינוך למנותקת מעולמם של הלומדים!
במקום לחנך את המורים להתנהלות נבונה ובטוחה ברשת החברתית – המורים מפחדים ונמנעים מהמדיום החברתי.

כפי שאמר פרנקלין רוזוולט" אין לפחד, אלא מהפחד עצמו". הפחד של המורים והדרתם מהמדיה החברתית הוא זה אשר נמצא בעוכריהם! במקום לברוח ולהימנע יש להתמודד. כפי שכבר כתבתי בפוסט זה בעבר ההתמודדות טמונה בקביעת כללים להתנהלות מורים ברשתות החברתיות. 

כמורה, אשר התנסתה בשימוש בפייסבוק כפלטפורמה להידברות ותקשורת מוצלחת עם תלמידיה אני יכולה לגזור מספר כללי התנהגות (הכללים שיפורטו רלוונטיים לתלמידים מעל גיל 13 הרשאים לפתוח חשבון ברשת החברתית). 

ראשית, כדי שהמורה יוכל לנהל שיח חופשי עם תלמידיו מבלי לחשוש מכניסה לעולמו האישי, עליו לפתוח חשבון פייסבוק נפרד, המיועד להיקשרות מקצועית בלבד. כמובן שכדאי לפני כן להגביל את הגדרות הפרטיות של חשבון הפייסבוק הכללי לחברים בלבד!

כמו כן, חשוב ליצור שיח עם התלמידים הקשור לנושאים הרלוונטיים ללימודים ולכיתה. התנהלות בנושאים אלו מבהירה מיד את הגבולות הנהוגים במרחב הכיתתי ברשת החברתית.

בנוסף, כאשר תלמיד פועל באופן שאינו ראוי במרחב הכיתתי, ניתן להעיר ולתווך את כללי ההתנהגות הנהוגים במרחב הדיגיטאלי. מעורבותו של מורה במרחב זה מאפשר את המעבר מלדבר על זהירות ואתיקה ברשת ללעשות זאת בזמן אמת!

כאשר משרד החינוך יקבע כללי התנהגות למורים במדיה החברתית, הם יוכלו להפיק תועלת ולהנות מהערך המוסף שיש למרחב זה.

דוגמה אחת מיני רבות לכך טמונה בפרויקט של אלווין קולינסון, שהחליט לשחזר את רצף האירועים ההיסטוריים של מלחמת העולם השנייה. הוא צייץ לראשונה ב- 31 לאוגוסט – 72 שנה אחרי שהטנקים של היטלר חצו את גבול פולין....

נכון להיום יש יותר מ- 140 אלף איש אשר עוקבים "בשידור חי" אחר ההתנהלות של המלחמה הגדולה מכולן!

פרויקט שכזה מבטא את אפשרויות הלמידה הגלומות במדיה החברתית.

שיעורי ההיסטוריה נחשבו מאז ומעולם לפחות אטרקטיביים. אולם, הפיכת ההיסטוריה לעכשווית הנשענת על תאריכים בלוח השנה יכולה להפיח בכל תלמיד את "רוח הלמידה". הפרסום ברשת החברתית מעורר הדים גם בקרב אנשים שאינם קשורים לפרויקט הלימודי ומעשיר את הידע הנמצא בספרי הלימוד.

בטוחני, שדוגמה זו ויתרונותיה לתהליכי הלמידה של התלמידים יכולה לשכנע גם את משרד החינוך לסור מהתקנה שפרסם, לקבוע כללי התנהלות אחידים עבור מורים ברשתות החברתיות ובכך להיות מחוברים לעולמם של הלומדים.

יום ראשון, 8 במאי 2011

"כל חיינו כספר פתוח" או במילים אחרות- "הפייסבוק"

בשנים האחרונות אנו עדים לכך שהרשתות החברתיות הולכות וצוברות תאוצה הן בקרב בני נוער והן בקרב מבוגרים.
הסרטון הבא מדגים ב- 2 דקות ו- 51 שניות כיצד מתנהלים כל חיינו בפייסבוק (אלמוג, 2010).



הסרט מטיב לתאר את האופן שבו בני הנוער, שהם יציר התקופה הנוכחית,
תופסים את עולמם. בני הנוער כיום נמדדים על פי האופן שבו הם מציגים עצמם ברשת
החברתית, הם נמדדים בעיקר על פי כמות החברים, כמות העדכונים, התמונות שמעלים וכמות ה- LIKE שמקבלים. אז כן! כיום הרשת החברתית מהווה חלק מרכזי בחייהם והיא היא זירת האירועים המרכזית.

יפה מגנס, ראש אולפנית תל אביב טוענת כי " הנוער משלה את עצמו שהוא מחובר לעצמו, אך הוא מחובר למכשירים. בתקופה הפוסט מודרניסטית הילד מחובר למחשב, מחובר לפלאפון ויש להחזיר את האדם אל עצמו". ( מתוך: פני הדור כפני פייס הבוק - News.aspx/211210" )

אמירתה של מגנס מהווה ביקורת קשה מאוד לעולם בו אנו חיים, זוהי אמירה מכלילה ולא פשוטה כלל, אך האם היא מטיבה לתאר את בני הנוער בימינו?
לדעתי, יש אמת בדבריה של מגנס, אינני יודעת אם הנוער משלה עצמו שהוא מחובר לעצמו. הנוער שאני פוגשת אינו טוען כדבר הזה, אולם הוא בהחלט מחובר אל הטכנולוגיה ולסממניה העיקרים- המחשב והפלאפון. וכן, נראה שלשם מתנקזים כל חייו. הפלאפון היקר עם מסך המגע וריבוי החברים בפייסבוק אשר עושים לו LIKE הם המדד שלו להצלחה בחיים.

אם כך, על מי מוטלת האחריות לכך שבני הנוער שלנו נראים באופן זה?
לדעתי האחריות לכך מוטלת עלינו, על כולנו! לנו, למבוגרים יש תפקיד בחייהם של הילדים ובני הנוער. אנחנו צריכים לסייע להם להבין את העולם בו אנו חיים, לעורר אותם לחשיבה אודות המציאות הקיימת והמציאות בפייסבוק ולתווך להם את יתרונותיה וחסרונותיה של הרשת החברתית. הכי פשוט זה להאשים את הילדים בכך שהם שטחיים ושיש להחזירם אל עצמם, אולם מה אנו, כחברה, כאנשים מבוגרים, עושים על מנת לשנות מצב זה? אז זהו שנכון להיום, לא הרבה. וכן, גם במקרה הזה המפתח להצלחה טמון במערכת החינוך.

כמורה אני מבינה שהתפקיד שלי בעולמם של תלמידי הוא משמעותי וחשוב. כשהתחברתי לרשת החברתית עשיתי בחירה שלא לאשר את תלמידי כחברי, מתוך רצון להפריד ולהציב את הגבול. אולם, אני עדה לאופן התנהלותן של חברותי המורות ברשת החברתית ולעיתים אני נדהמת. הן אשר בחרו להתחבר אל תלמידיהם גם ברשת החברתית בוחרות להשתמש בבמה זו גם על מנת להעביר הודעות החשובות ללמידה, אולם... בנוסף הן בוחרות לחשוף את כל עולמן הפרטי מבלי להבין או לזכור שגם תלמידיהם חשופים לתכנים אלו. אם למורים, שתפקידם להוות דוגמה אישית ולסייע בראיית העולם נכוחה מטשטשים את הגבולות- אז מה אנו מצפים מילדינו?

אם כך, נראה שאין להשאיר מלאכה זו של תיווך המציאות ברשתות החברתיות לשיקול דעתם של המורים.

רותם א' ואבני ע' (2010) טוענים כי יש להסדיר מדיניות של התנהלות בית ספרית ברשת החברתית. אני בהחלט מסכימה עם עמדתם. במאמרם " נוהל שימוש במדיה חברתית מקוונת בבית הספר" הם מפרטים מהם הצעדים שעל בית הספר והמורים המיצגים אותו לבצע על מנת למצות את ההיבטים החיוביים ולמנוע נזקים אפשריים שעלולים לשבש ולפגום בעבודת בית הספר ובאנשים הקשורים בו.

אני חושבת שעל מנת לבצע שינוי בתפיסת עולמם של ילדינו, יש להתחיל זאת ממדיניות חינוכית אחידה וכלל מערכתית כלפי הרשתות החברתיות. שינוי שכזה יתווך לתלמידים את הגבולות הקיימים במציאות ואשר היטשטשו ברשתות החברתיות. לאחר שיתרחש שינוי מסוג זה, יש לעבור להסברה לתלמידים ולהוריהם. פעילות של הסבר ויישום של "כללי התנהגות ברשת החברתית" וסדנאות לחיבור אל העצמי יובילו את התלמידים לעבר העולם אותו אנו מייחלים להם.

הפיתרון הוא בעשייה לקראת המטרה ולא בדיבורים וביקורת על המקום אליו הגענו.

ביביליוגרפיה:

אבני ע' ורותם א' (2010). נוהל שימוש במדיה חברתית מקוונת בבית הספר. אוחזר ב- 6 במאי 2011 מתוך: http://ianethics.com/?page_id=2606

אלמוג, מ' (2010). "החיים הם פייסבוק". אוחזר ב-16 במאי 2011 מתוך:
http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=3754663